למי כדאי להצביע? (חלק ראשון)

לקראת הבחירות הקרובות, אתחיל סדרת פוסטים שתנתח את המצע הכלכלי של כל אחת מהמפלגות.

אתחיל עם מצע הדיור של מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד.

המצע: "יש עתיד תיזום ותפעיל תוכנית דיור שתשנה את המצב... פרוייקט שבו ייבנו במהלך 10 השנים הקרובות 150,000 דירות להשכרה. פרוייקט זה ימומן בכספי המוסדיים ויבנה על קרקע ממשלתית שתינתן בעלות 0".

הגיון: שכירות ארוכת טווח היא פתרון אפשרי לבעיית הדיור. שכירות ארוכת טווח איננה מקובלת בישראל, אבל אצל לפיד הכל אפשרי.

בעיה: לאלץ את המוסדיים (קרנות הפנסיה שלנו) להשקיע בתוכנית יחייב מתן תשואה גבוהה, באמצעות שכ"ד גבוה, או חקיקה. אומנם אפשרי, אך מדובר בתהליך ארוך. כבר היום המוסדיים יכלו ליזום, להפעיל ולתחזק פרויקטים של שכירות ארוכת טווח לו חשבו שמדובר בהשקעה כדאית. בכדי לפתור את הבעיה לפיד מציע להעניק למוסדיים הטבות מס.

המצע: "ייעול מערכת התכנון והרישוי" באופן שיאפשר אישור והקמה זריזה יותר של פרויקטי דיור.

הגיון: תהליכי אישור דירות (הליכים סטטוטוריים) דורשים בין 7 ל-12 שנים. דירות שבונים היום התחילו לתכנן בשנת 2002. יזמים לא יכולים להגדיל את ההיצע כתגובה לעליה בביקוש.

בעיה: ניסיונות קודמים לרפורמה בתהליכי התכנון (רפורמת המרפסות, וד"לים) הסתיימו בכישלון, שנובע בעיקר מהעדר משילות ושלטון פקידים שמסרבים לותר על כח. הליכי התכנון הארוכים נובעים, בין השאר, מהתייחסות ושיקול כל הדרישות של מערכת הבטחון, הירוקים, גופי הבריאות, קק"ל, רשויות מקומיות וכו'. קיצור הליכי התכנון לאי התייחסות להתנגדויות של הגופים השונים, שיפנו לבתי המשפט, שיבחן ויבחן ויבחן את הנושא במשך שנים ארוכות.

איפה הכסף?

הכנסות המדינה משיווק קרקעות הן 8.1 מיליארד ₪, הקטנת או ביטול ההכנסה יקטין את הכנסות המדינה ממיסים. כמו כן, הטבות המס למוסדיים, יקטינו את תשלום המיסים של חברות ענק ויצריכו מימון נוסף מהמדינה. האם יהיו מיסים נוספים? קיצוצים? הגדלת הגרעון?

מיהן החברות שיממנו את הפרויקט וינהלו את הדירות? מה יהיו הקריטריונים לקבלת דירה? האם שוב המקורבים והחזקים יזכו בכל ההטבות?

כיצד מקצרים את הליכי הרישוי בתמיכת פקידי ועדת התכנון, הירוקים ובית המשפט? בתוכנית של לפיד אין צורך בהסברים מפורטים

באטמן, האביר האפל: הג'וקר מנצח במשחק

האביר האפל הוא הסרט האהוב עלי בשנים האחרונות. יצאתי ממנו בהלם, סרט מורכב וחכם. סרט שראיתי יותר מדי פעמים.

לפני היציאה לקולנוע של הסרט האחרון בסדרה, ראיתי שוב את הסרט הזה. שמתי לב ליישום מעניין של כלכלה יישומית, כלכלה התנהגותית ותורת המשחקים לאורך כל הסרט. כבר בהתחלה כריס נולן מעביר שיעור בסיסי באסטרטגיה ותורת המשחקים.

האינטרדקשן לסרט מתחיל בסצינה מדהימה, סצינת הפריצה לבנק:

שלושת השודדים ברכב דנים באופן חלוקת השלל, נראה כי הם אינם מרוצים מהתוכנית:

נהג: "שלישייה, בוא נעשה זאת..."

נוסע: "זהו זה? שלושה בחורים?"

נהג: "עוד שני בחורים נמצאים על הגג, כל אחד מקבל חלק. חמישה חלקים. יש מספיק"

נוסע: "שישה חלקים. אל תשכח את הבחור שתכנן את השוד..."

נהג: "נראה לו שהוא יכול לשבת ללא מעש ובכל זאת לקבל חלק בשלל? אני מבין מדוע מכנים אותו הג'וקר"

השודדים אינם מרוצים מהמצב בו מתכנן השוד (הג'וקר) מקבל חלק שווה עבור ביצוע של חלק קטן מהעבודה וללא כל סיכון מצידו. תלונתם של השודדים מעלה את נושא "החלוקה ההוגנת".
"חלוקה הוגנת" הינה נושא שנידון רבות בתורת המשחקים. הבנת התמריצים והאסטרטגיות של הפרט, אופן ההפעלה של אנשים המונעים מטובתם האישית, שיתוף פעולה בין אנשים בעלי אינטרסים שונים וכו'.

הג'וקר מנצל את התפקיד של מתכנן השוד, בשביל לקבוע את חלוקת השלל בין חברי קבוצת השודדים, כמתכנן השוד שמורה לו הזכות לקבוע את חלוקת השלל בין חברי הקבוצה. ואכן, הג'וקר מנצל את כוחו בכדי להחליט כי גם הוא זכאי לחלוקה שווה מפירות השוד.

אבל השודדים לא מרוצים מחלוקת השלל הלא הוגנת, שבו מי שרק מתכנן (ולפי מיטב ידיעתם לא משתתף בביצוע). מבחינתם, מתכנן השוד אינו זכאי לחלק שווה בחלוקת השלל. עקב מעמדם האסטרטגי הנחות אל מול מתכנן השוד, אין להם היכולת לנהל מו"מ עם הג'וקר על חלוקת השלל.

הג'וקר שולט במשחק. לג'וקר יש את היכולת לראות את התמונה השלמה – יש לו מידע מושלם וא-סימטרי לעומת שאר השודדים.

אם השודדים היו בוחנים את תוכנית השוד לעומק היו מגלים כי ישנם סיכונים לכך שמשהו עשוי להשתבש בתוכנית. עפ"י תורת המשחקים, אין לבטוח באדם בגלל שהוא ידיד, ניתן לבטוח בפרט אחר רק אם סיוע לך ישפר את מצבו. ושודדים, כך אני מניח, הם אנשים שמעדיפים את טובתם האישית על פני טובת האחר.

הסתכלות קדימה וחשיבה לאחור היו גורמים לשודדים להבין כי לכל שודד יש תמריץ להגדיל את חלקו בשלל ע"י רציחת חבר אחר לצוות. ברגע שהשודד מסיים את חלקו בביצוע השוד (פריצת הכספת, ניטרול האזעקה), הוא מאבד את חשיבותו לקבוצה ובכך מאבד את יכולת ההתמקחות שלו.

הג'וקר מנצל אסטרטגיה זו לטובתו. בתפקידו כמתכנן השוד, הנחה כל שודד בנפרד לחסל את חבר הצוות הקודם לו בשרשרת ביצוע השוד, כלומר כל שודד יחסל את "חברו" לאחר שזה סיים לבצע את חלקו בשוד ובכך להגדיל את החלק של כל שודד בקבוצה ע"י ניטרול חבר מחבורת השודדים.

אסטרטגיה זו לא הייתה יכולה להתקיים אם השוד היה מתבצע במקביל (סימולטנית) ע"י כל חברי הצוות, או אם השודדים היו חוזרים על השוד שוב ושוב. במצבים אלו יתכן כי חלוקה שווה בין כל חברי הצוות הייתה יכולה להתקיים לאורך זמן. אך הסרט רומז לנו כי לא כך הדבר כאשר מייד לאחר שהשודד הראשון מנטרל את מערכת האזעקה של הבנק, השודד השני יורה לו בגב. החבורה כבר לא תבצע שוד נוסף יחדיו.

השודדים לא מפנימים כי מה שעשו לאחרים יכול לקרות גם להם, והשודד השני הינו דוגמא לכך. לאחר שרצח את השודד הראשון, מתחיל השודד השני בפריצת הכספת, משימה אותה הוא מבצע בהצלחה. גם לאחר שהוא מסיים את חלקו בתוכנית השוד, הוא אינו מבין כי סופו יהיה דומה:

שודד שלישי: "איפה האיש של האזעקה?"

פורץ הכספת (שודד שני): "הבוס אמר לי להרוג אותו ברגע שהוא מסיים. חלק אחד פחות, נכון?" (הכספת נפתחת)

שודד שלישי: "מצחיק, הוא אמר לי משהו דומה"

פורץ הכספת: "הוא מה?! לא! לא!!!" (נורה בגב)

כעת זה כבר מובן לצופים כי הג'וקר מתכנן להרוג את כל אנשי צוות השוד, לאחר מכן אנו מגלים כי הג'וקר היה נוכח לכל אורך השוד כאחד השודדים, השוד מסתיים בשני הרוגים נוספים, כולל נהג רכב המילוט.

הג'וקר בהיותו השחקן החזק, הצליח להפריד את קבוצת השודדים לפרטים ולשכנע את שאר השחקנים, אחד אחרי השני, לפעול לפי רצונותיו, בסופו של דבר המשחק נגמר בכך שהג'וקר מקבל את כל העוגה לעצמו.

בסצנת השוד יש עוד אלמנטים רבים לתורת המשחקים:

·         קבוצת אזרחים יכולה בנקל לסכל את תוכניתו של שודד המנופף באקדח.

מהלך מאורגן של ההמון, גם אם הוא מורכב מאזרחים לא מזוינים, יכול לגבור על קבוצת שודדים. בכדי לבצע מהלך כזה נדרש תיאום ותקשורת בין האזרחים. השודדים בסרט יודעים זאת ומוודאים כי האזרחים לא יוכלו לתאם מתקפה מאורגנת ע"י הפחדת האזרחים ביריות באוויר, הכאתם ללא סיבה, תחיבת רימון לא נצור לפיו של אחד האזרחים כאשר פיו לוחץ על הניצרה ומונע מהרימון להתפוצץ  ואיסור דיבור בין האזרחים.

על אף אי-היכולת לתקשר, אחד האזרחים יכול לפעול באופן עצמאי ולקוות שהמהלך יצבור תנופה ואזרחים נוספים יצטרפו לפעולה לנטרול קבוצת השודדים. בכדי לדכא "גיבורים" מתוך קבוצת האזרחים, השודדים מדגימים את האלימות אותה הם יפעילו נגד ה"גיבורים" בכך שבאופן מיידי הם מחסלים את אחד מאבטחי הבנק.

השודדים מבטיחים את שיתוף הפעולה מצד האזרחים לא ע"י שימוש בתמריצים חיוביים (שכן עוגת השלל מהשוד הייתה מצטמקת), אלא ע"י הפחדה המבוססת על עונש חמור ובלתי מידתי. גם אם העונש כלל לא יופעל ואף אזרח לא יפגע, החשש מהעונש ימנע מהאזרחים לנסות לפגוע בתוכנית השוד.

·         השודדים נתקלים במכשול בביצוע השוד - עובד בנק שולף רובה ומתחיל לירות לעברם.

שני השודדים הנותרים מתכופפים ומחפשים מחסה, לאחר מספר יריות נוספות של עובד הבנק פונה אחד השודדים לשודד השני ושואל אותו אם אזלו לעובד הבנק הכדורים במחסנית. השודד (למעשה זהו הג'וקר במסווה לצורך השוד) מהרהר ולאחר מכן מהנהן כלפי השודד 'כן'. השודד השני מזנק מהמסתור ונורית לעברו ירייה נוספת שמחטיאה אותו במעט. כעת, באופן מיידי, הג'וקר מזנק מהמסתור ויורה לעבר עובד הבנק צרור יריות עד אשר הוא נפגע. הג'וקר פועל באופן נחרץ, מהיר וללא כל פחד כאילו הוא ידע בוודאות שכעת נגמרו לעובד הבנק הכדורים במחסנית. איננו יודעים אם הג'וקר טעה או שיקר בתשובתו לשודד.
אך ברור כי לג'וקר לא היה אינטרס לענות לשודד בתשובה אחרת.

נוכל לתאר את אפשרויות העומדות בפני הג'וקר בתרשים הבא:

אם הג'וקר היה עונה לשודד כי נשארו לעובד הבנק כדורים נוספים אז השודד היה נמנע מלפעול והג'וקר היה צריך נאלץ לפעול מול עובד חמוש או מול עובד ללא כדורים. לעומת מצב שבו הג'וקר עונה לשודד באופן שמניע אותו לפעול מול עובד הבנק, כך שלאחר ההסתערות של השודד הג'וקר ימצא מול 2 אפשרויות – עובד מנוטרל (פצוע או הרוג) או עובד ללא כדורים נוספים.

כאשר הג'וקר מהרהר בשאלה של השודד הוא מנתח את הבעיה מסוף המשחק לתחילתו, כלומר מסתכל קדימה וחושב אחורה, ומסיק שאם יענה "כן" יוכל להגיע למצב שבו העובד לא יכול לפגוע בו (כאשר העובד מנוטרל או לא חמוש), לעומת תשובה שלילית שתביא אותו למצב שבו יתכן שהעובד לא יכול לפגוע בו (כאשר העובד חמוש ומסוכן או לא חמוש).
התשובה "כן"' עדיפה במקרים מסויימים ולא גרועה יותר באף מקרה. כלומר, תשובה חיובית היא האסטרטגיה השלטת של הג'וקר. בכל מצב עדיף יהיה לג'וקר לענות תשובה חיובית מאשר לענות תשובה שלילית.

אני כבר לא יכול לחכות לראות את הסרט הבא בסדרה:

סיבה #347 מדוע לא להקשיב ליועצי השקעות

לפני למעלה משמונה חודשים, כתבתי פוסט על המעבר המהיר של לימור גרובר, יועצת השקעות בכירה בפסגות שסיקרה את מניית כי"ל, לתפקיד במחלקת קשרי משקיעים בכי"ל. אני בחרתי להתמקד במידת המקצועיות של האנליסטים הישראלים.

השבוע פורסם שבעקבות חקירה של רשות ני"ע, לימור גרובר נקנסה ב-7,500 ₪ עקב "פרסום עבודת אנליזה ללא כל גילוי בנוגע לניגוד עניינים בו מצוי כותב עבודת האנליזה ביחס לחברה המסוקרת". זה רק נשמע כמו סיפור משעמם. 
לימור גרובר סיקרה את מניית כי"ל 50 פעמים במהלך 3 שנים. כל המלצותיה של גרובר נעו בין חיובי מאוד לנייטרלי, אבל מרבית הסקירות (33 מתוך ה-50) היו חיוביות מאוד-מאוד לגבי מניית כי"ל.
במאי 2011  כי"ל ערכו כנס אנליסטים, לרוב מדובר באירוע משעמם, שכולל מצגת מכוערת וכיבוד טעים. הכנסים האלו מיועדים לכך שהחברה מנסה "למכור" את עצמה לאנליסטים והם בתמורה שואלים שאלות קשות. כנראה שבמהלך הכנס גרובר מאוד התרשמה מאנשי החברה שכן במהלכו היא פנתה אליהם וביקשה עבודה. מייד לאחר כנס האנליסטים, חזרה גרובר למשרדה ופירסמה ללקוחות פסגות, האנשים שאליהם היא מחויבת לפעול ביושר, ללא משוא פנים ובהגינות, המלצת קנייה למנית כי"ל. כמובן ללא גילוי נאות.
חודש וחצי לאחר מכן נערכה פגישה נוספת של גרובר עם אנשי כי"ל שבה נמסר לה טיוטת חוזה העסקה. כנראה שבמהלך פגישה זו נמסרו לה נתונים מאוד מעודדים לגבי מצב החברה, שכן שוב פעם מייד לאחר הפגישה הוציאה גרובר המלצה חדשה אשר מקנה לכי"ל מחיר יעד הגבוה ב-33% מהמחיר הנוכחי. ושוב ללא גילוי נאות.

אינני יודע מה היו המניעים של גרובר בפרסום המלצותיה, אני כן יודע שבשלוש השנים שהיא העניקה לכי"ל המלצות קניה חזקות המניה עלתה ב-0% וגרובר עברה לעבוד בכי"ל.

תנסו לזכור את הסיפור הזה בפעם הבאה שאתם קוראים המלצות של בית השקעות ישראלי.


בנובמבר 2011, בחרה הרשות לני"ע לקנוס את ירון שקדי, מנהל השקעות ובעלים של חברת השקעות קטנה (שקדי שוקי הון) ב-86 אלף ₪ בגלל שהוא כתב טוקבק שממליץ על קרן נאמנות שהוא מנהל. לימור גרובר מפסגות נקנסה ב-7,500 ₪ בלבד, על המלצות קנייה על החברה שממנה היא תכף מקבלת משכורת.

אני לא מומחה, אבל משהו פה נראה לי מוזר....

אפלייה על רקע כלכלי, או למה צריך לאפשר לעניים לנהוג שיכורים

נהוג לחשוב שאי השוויון בין עשירים לעניים מתבטא רק באופן חלוקת ההכנסות. אולם אפליית העניים הרבה יותר עמוקה.

דוברות משטרת התנועה מוציאה שוב ושוב ושוב הודעות לתקשורת על מבצעי אכיפה מוגברים נגד נהיגה בשיכרות, אכיפה הזו עלולה להיות אפליה נגד עניים.

בשביל לנתח את המצב, נשתמש במס' הנחות:

• כל עוד שתיית אלכוהול חוקית, אסור להפלות בין שתיינים. לכל האנשים יש זכות לבלות, בין השאר על ידי שתיית אלכוהול.
• עלות נסיעה במונית גבוהה מעלות נסיעה בתחבורה ציבורית או מעלות שימוש ברכב פרטי.
  לכן עיקר השימוש של עניים בתחבורה ציבורית יהיה באמצעות אוטובוס או רכבת.
• עיקר ימי הבילוי הכולל שתייה מתבצע בימי שישי-שבת.

כאשר עשיר ירצה לשתות, תעמוד לרשותו האפשרות להגיע אל מקום הבילוי ובחזרה באמצעות מונית, שכן העשיר יכול להתמודד בקלות עם עלות מונית גבוהה, הוצאה נוספות של כ-100 ₪ (הלוך וחזור) על פני התמודדות עם חוסר הנוחות שבנסיעה באוטובוס או "עלות" איבוד הרישיון.

כאשר עני ירצה לשתות, הוא לא יוכל לעמוד בעלות הגבוהה של מונית ולכן יעדיף תחבורה ציבורית אחרת, אולם בימים שבהם מתרכזת פעילות הבילוי,  התחבורה הציבורית איננה פעילה. האפשרות היחידה העומדת בפני העני שרוצה לשתות היא לנהוג בשיכרות או כלל לא לבלות.

כמו כן, מאחר ומרבית מקומות הבילוי נמצאים בערים שעלות הדיור בהם יקרה (תל אביב, חיפה), העשיר יכול להתגורר בסמוך, כלומר במרחק הליכה. לעומת העני, שנדרש להתגורר במטרופולין העירוני (ר"ג/גבעתיים, חולון/ראשל"צ – במקרה של ת"א, קריות – במקרה של חיפה), כלומר במרחק נסיעה.
כמובן שאכיפת איסור הנהיגה בשיכרות היא לא אפלייה נגד עניים, למעשה ההפך מכך (נהיגה בשיכרות מובילה לתאונות. כאשר העני יגיע לטיפול רפואי, מערכת הבריאות תפלה אותו). אי הפעלת תחבורה ציבורית בשבת היא האפלייה האמיתית.
תחבורה ציבורית מקלה על האפשרות של אי אחזקת רכב וכן מקרבת בין ישובי הלווין לבין המרכז התרבותי ולכן מאפשרת לחסכון בעלות הדיור.

השקר על חברה שתורמת לקהילה

פעילות הפילנתרופיה של מרבית הארגונים מתמקדת בתרומה כספית, בדגש על ניתוק מוחלט מפעילות הליבה של הארגון.

הארגון יעדיף לתרום כסף ולא לרתום את מהות הארגון לנושאים שלדעתו חשובים (למעט הנושא החשוב מכל – רווח). למשל במקום שבנק הפועלים יעודד קריאה בקרב ילדים, הבנק יכול להשקיע את אותו סכום (כ-50 מלש"ח) בנושא אותו הוא מכיר מצוין, הקטנת הריבית על משיכת יתר (אוברדראפט) לעניים.  טבע תורמים לנפגעי נפש עקב פעולות טרור, אולם היו יכולים לממן את הנושא אותו הם עושים הכי טוב בעולם - רפואה מונעת (חיסונים, הדרכה, מזון מתאים) לאוכלוסיות חלשות.

אולם עצם העיסוק בנושא הריבית על משיכת היתר ע"י הבנק (או מחיר התרופות ע"י טבע), עלול להביא לאסון ביחסי הציבור של הבנק ולמקד את תשומת הלב של יתר הלקוחות בריביות הגבוהות שהבנק גובה.  כמו כן, ככל שהתרומה תהיה קרובה יותר לליבת הארגון, גדלה האפשרות שהתקשורת/לקוחות תקשר בין שולי הרווח הגבוהים של הארגון לבין שיעור התרומה המזערי של ארגונים בישראל (עוד על הנושא בפוסט של יובל דרור).

את פרויקט נובה הכרתי במסגרת עבודה שנדרשת להכין בקורס שיווק במגזר השלישי בתואר השני.

הכרתי וממש התלהבתי.

נובה מרכיבה צוות של סטודנטים מצטיינים, ראש צוות שה-day job שלו הוא יועץ/אנליסט בחברות ייעוץ (כלכלי/אסטרטגי) ומנטור, איש עסקים בכיר.

הצוות מעניק ייעוץ לעמותות במגוון נושאים: איתור כשלי שוק, הכנת תוכנית עבודה לפרויקט, קביעת מדדים וכו'. נושאים איתם חברות הייעוץ מתמודדות מדי יום.

הסטודנטים זוכים בניסיון בשטח, ראש הצוות מקבל נטוורקינג ואיש העסקים חשיפה למאגר עובדים פוטנציאלי. וכולם מקבלים את הזכות לתרום בחזרה לחברה.

מרבית התרומות של אנשים הם בכסף או בזמן. נובה מאפשרים לפרט לתרום בליבת העשייה שלו. תרומה כספית היא בשווי קבוע (100 ₪ שווים 100 ₪), שווי תרומת זמן תלוי באופי הפעילות, למשל התנדבות בהכנסת פריטים לחבילות מזון שוות ערך לשכר מינימום ולכן 10 שעות התנדבות שוות כ-281 ₪, אולם שווי הזמן של חלק גדול מהמתנדבים עולה על שכר המינימום, זהו היתרון היחסי של עמותת נובה. מרבית פרויקטי הייעוץ הכלכלי או אסטרטגי מתומחרים גלובאלית, אולם עלות שעת עבודה של יועץ היא בשווי של 200-400 ₪ (תלוי בסוג הפרויקט וכישורי היועץ). כך שאותם 10 שעות התנדבות שוות לעמותה 2,000-4,000 ₪ (פי 7-14 מהתנדבות "רגילה"). ניתן לכמת את התרומה המשמעותית שעמותות מקבלות מכל פרויקט של נובה, למעשה נובה מתמחרים כל פרויקט בכ-100,000 ₪, הערכה זהו אומנם גבוה מדי לדעתי, אך גם אם נפחית 30%, עדיין מדובר בתרומה לעמותה בשווי של עשרות אלפי ₪.

אני כבר יצרתי קשר עם נובה בשביל לתאם את התנדבותי בפרויקט.

הסוד לנישואים ארוכים ומאושרים

עבור רוב האנשים פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הם הדבר המשעמם בעולם. רוב האנשים צודקים.

אבל לעתים (רחוקות) בתוך ערימת הנתונים, מתחבאים כמה דברים מעניינים.

הלמ"ס פרסמו נייר עבודה על הקשר שבין השכלה לנישואין, במאמר הזה יש גם דברים מעניינים:

• תוך כמה זמן צריך להתחתן*?

3 שנות זוגיות.

חלק מהתהיות של בני זוג היא האם הקשר יוביל לחתונה או שהוא "בזבוז זמן", עפ"י הלמ"ס 55% מהזוגות שבאמת מתחתנים, מתחתנים לאחר 3 שנות זוגיות. לאחר 3 שנות זוגיות, הסיכוי להתחתן הולך ויורד. כמו כן, אם הסיכוי להתחתן הולך וקטן אם גיל האישה הוא מעל 28 או גיל הגבר מעל 29.

• עם מי כדאי להתחתן?

עם אנשים שדומים לך ועדיף שתהיה בעל השכלה השכלה אקדמאית.
אם אחד מבני הזוג הוא בעל השכלה תיכונית והשני בעל השכלה אקדמאית, הסיכוי להתגרש הוא הגבוה ביותר, גם אם שני בני הזוג בעלי השכלה אקדמאית בלבד, הסיכוי להתגרש גבוה (אבל פחות).
כל הנתונים (תוחלת שנות הנישואים, שכיחות הגירושים, מס' הגירושים לאחר 4 שנות נישואים וכו') מצביעים על כך שכאשר בני הזוג למדו, שיעור הגירושים נמוך ביותר. הסיכוי של בני זוג שלא למדו להתגרש תוך 4 שנים הוא פי 2.5 מזוגות בעלי השכלה אקדמאית.

• אבל אני ללא השכלה אקדמאית, אז אני בהכרח אתגרש?

לא. ככל שפער ההשכלה בין בני הזוג גבוה יותר, כך הסיכוי להתגרש עולה. אם אחד מבני הזוג לא למד, כדאי לו או לה להתחתן עם בן/בת זוג שגם לא למד, אחרת הסיכוי לגירושים יעלה פי 3(!).

• אני מאוד לא רוצה להתגרש, עם מי כדאי להתחתן?

הקמפוס הוא אזור הדייטינג החם ביותר, המקום הטוב ביותר למצוא בן/בת זוג. אם בני הזוג למדו ביחד (אותו מוסד, אותם שנים) הסיכוי לגירושים יורד ב-33% לעומת זוגות שלמדו במוסדות שונים ובשנים שונות.

• התחתנו. שנינו בעלי השכלה אקדמאית, עשינו הכל בשביל להימנע מגירושים, איך נדע אם זה הצליח לנו?

מזל טוב! להשכלה יש בעיה... שיעור המתגרשים ב-4 השנים הראשונות גבוה יותר משאר הקבוצות באוכלוסיה. אם עברתם את ארבעת השנים הראשונות של הנישואים בהצלחה, כנראה שכבר לא תתגרשו.
למרות שאם אתם צריכים לקרוא את הפוסט הזה בשביל לדעת האם יש סיכוי שתתגרשו, מצבכם רע.


*בפוסט הזה, קצת התעלמתי מסודות הנישואים של אנשים ללא השכלה אקדמאית... אולי בעתיד אכתוב פוסט גם בנושא הזה.

רמי לוי יעשה לנו צדק חברתי

הדרישה המרכזית של דפני ליף הייתה להגדיל את הוצאות הממשלה והשירותים שהממשלה מספקת לאזרחים. דרישה זו הייתה מוזרה מאוד בעיני. המחאה הייתה נגד ממשלה לא מתפקדת שמנהיגה סדר עדיפות שגוי שמנציח עוני ובערות. הפתרון שמנהיגי המחאה הציעו, היה לתת לממשלה עוד כוח ואחריות.

לטעמי זהו פתרון שגוי. הפתרון נמצא בביטול כשלי שוק ומתן הזדמנות ליזמות פרטית.

יזמות פרטית עובדת

שר התקשורת, משה כחלון, הוביל מספר צעדים להרחבת התחרות בשוק התקשורת. התפיסה של חלק מהתקשורת הכלכלית הייתה שאלו צעדים פופוליסטים, אולם ההשפעה האמיתית של מהלכים אלו מתגלה רק עכשיו. בתחילת דצמבר, רמי לוי ישיק מפעילה סלולארית וירטואלית (על בסיס הרשת של פלאפון). המפעילה החדשה תציע תמחור אגרסיבי של 20 אג' לדקה (לעומת עד 40 אג' לדקה במצב הנוכחי). המהפכה האמיתית של רמי לוי, תהיה ביטול ההתחייבות לרשת שנוצרת ע"י רכישת המכשיר מהמפעיל. המפעילה החדשה תציעה מכשירים פשוטים בתמחור אגרסיבי ועם אפשרות לפריסת תשלומים דינמית, בניגוד למפעילות הקיימות שמחייבות את הלקוח ברכישת מכשיר ב-36 תשלומים. מהלך זה מוביל לכך שפלאפון וסלקום ישיקו תוכניות בתמחור מוזל.

ההוצאה לתקשורת מהווה חלק משמעותי מההוצאה לצריכה פרטית בישראל, הפחתת ההוצאה לתקשורת, במיוחד בקרב סגמנט המשתמשים "העניים", אלו שצורכים מעט שירותי תקשורת, הוא יישום אמיתי של צדק חברתי.