אפלייה על רקע כלכלי, או למה צריך לאפשר לעניים לנהוג שיכורים

נהוג לחשוב שאי השוויון בין עשירים לעניים מתבטא רק באופן חלוקת ההכנסות. אולם אפליית העניים הרבה יותר עמוקה.

דוברות משטרת התנועה מוציאה שוב ושוב ושוב הודעות לתקשורת על מבצעי אכיפה מוגברים נגד נהיגה בשיכרות, אכיפה הזו עלולה להיות אפליה נגד עניים.

בשביל לנתח את המצב, נשתמש במס' הנחות:

• כל עוד שתיית אלכוהול חוקית, אסור להפלות בין שתיינים. לכל האנשים יש זכות לבלות, בין השאר על ידי שתיית אלכוהול.
• עלות נסיעה במונית גבוהה מעלות נסיעה בתחבורה ציבורית או מעלות שימוש ברכב פרטי.
  לכן עיקר השימוש של עניים בתחבורה ציבורית יהיה באמצעות אוטובוס או רכבת.
• עיקר ימי הבילוי הכולל שתייה מתבצע בימי שישי-שבת.

כאשר עשיר ירצה לשתות, תעמוד לרשותו האפשרות להגיע אל מקום הבילוי ובחזרה באמצעות מונית, שכן העשיר יכול להתמודד בקלות עם עלות מונית גבוהה, הוצאה נוספות של כ-100 ₪ (הלוך וחזור) על פני התמודדות עם חוסר הנוחות שבנסיעה באוטובוס או "עלות" איבוד הרישיון.

כאשר עני ירצה לשתות, הוא לא יוכל לעמוד בעלות הגבוהה של מונית ולכן יעדיף תחבורה ציבורית אחרת, אולם בימים שבהם מתרכזת פעילות הבילוי,  התחבורה הציבורית איננה פעילה. האפשרות היחידה העומדת בפני העני שרוצה לשתות היא לנהוג בשיכרות או כלל לא לבלות.

כמו כן, מאחר ומרבית מקומות הבילוי נמצאים בערים שעלות הדיור בהם יקרה (תל אביב, חיפה), העשיר יכול להתגורר בסמוך, כלומר במרחק הליכה. לעומת העני, שנדרש להתגורר במטרופולין העירוני (ר"ג/גבעתיים, חולון/ראשל"צ – במקרה של ת"א, קריות – במקרה של חיפה), כלומר במרחק נסיעה.
כמובן שאכיפת איסור הנהיגה בשיכרות היא לא אפלייה נגד עניים, למעשה ההפך מכך (נהיגה בשיכרות מובילה לתאונות. כאשר העני יגיע לטיפול רפואי, מערכת הבריאות תפלה אותו). אי הפעלת תחבורה ציבורית בשבת היא האפלייה האמיתית.
תחבורה ציבורית מקלה על האפשרות של אי אחזקת רכב וכן מקרבת בין ישובי הלווין לבין המרכז התרבותי ולכן מאפשרת לחסכון בעלות הדיור.

השקר על חברה שתורמת לקהילה

פעילות הפילנתרופיה של מרבית הארגונים מתמקדת בתרומה כספית, בדגש על ניתוק מוחלט מפעילות הליבה של הארגון.

הארגון יעדיף לתרום כסף ולא לרתום את מהות הארגון לנושאים שלדעתו חשובים (למעט הנושא החשוב מכל – רווח). למשל במקום שבנק הפועלים יעודד קריאה בקרב ילדים, הבנק יכול להשקיע את אותו סכום (כ-50 מלש"ח) בנושא אותו הוא מכיר מצוין, הקטנת הריבית על משיכת יתר (אוברדראפט) לעניים.  טבע תורמים לנפגעי נפש עקב פעולות טרור, אולם היו יכולים לממן את הנושא אותו הם עושים הכי טוב בעולם - רפואה מונעת (חיסונים, הדרכה, מזון מתאים) לאוכלוסיות חלשות.

אולם עצם העיסוק בנושא הריבית על משיכת היתר ע"י הבנק (או מחיר התרופות ע"י טבע), עלול להביא לאסון ביחסי הציבור של הבנק ולמקד את תשומת הלב של יתר הלקוחות בריביות הגבוהות שהבנק גובה.  כמו כן, ככל שהתרומה תהיה קרובה יותר לליבת הארגון, גדלה האפשרות שהתקשורת/לקוחות תקשר בין שולי הרווח הגבוהים של הארגון לבין שיעור התרומה המזערי של ארגונים בישראל (עוד על הנושא בפוסט של יובל דרור).

את פרויקט נובה הכרתי במסגרת עבודה שנדרשת להכין בקורס שיווק במגזר השלישי בתואר השני.

הכרתי וממש התלהבתי.

נובה מרכיבה צוות של סטודנטים מצטיינים, ראש צוות שה-day job שלו הוא יועץ/אנליסט בחברות ייעוץ (כלכלי/אסטרטגי) ומנטור, איש עסקים בכיר.

הצוות מעניק ייעוץ לעמותות במגוון נושאים: איתור כשלי שוק, הכנת תוכנית עבודה לפרויקט, קביעת מדדים וכו'. נושאים איתם חברות הייעוץ מתמודדות מדי יום.

הסטודנטים זוכים בניסיון בשטח, ראש הצוות מקבל נטוורקינג ואיש העסקים חשיפה למאגר עובדים פוטנציאלי. וכולם מקבלים את הזכות לתרום בחזרה לחברה.

מרבית התרומות של אנשים הם בכסף או בזמן. נובה מאפשרים לפרט לתרום בליבת העשייה שלו. תרומה כספית היא בשווי קבוע (100 ₪ שווים 100 ₪), שווי תרומת זמן תלוי באופי הפעילות, למשל התנדבות בהכנסת פריטים לחבילות מזון שוות ערך לשכר מינימום ולכן 10 שעות התנדבות שוות כ-281 ₪, אולם שווי הזמן של חלק גדול מהמתנדבים עולה על שכר המינימום, זהו היתרון היחסי של עמותת נובה. מרבית פרויקטי הייעוץ הכלכלי או אסטרטגי מתומחרים גלובאלית, אולם עלות שעת עבודה של יועץ היא בשווי של 200-400 ₪ (תלוי בסוג הפרויקט וכישורי היועץ). כך שאותם 10 שעות התנדבות שוות לעמותה 2,000-4,000 ₪ (פי 7-14 מהתנדבות "רגילה"). ניתן לכמת את התרומה המשמעותית שעמותות מקבלות מכל פרויקט של נובה, למעשה נובה מתמחרים כל פרויקט בכ-100,000 ₪, הערכה זהו אומנם גבוה מדי לדעתי, אך גם אם נפחית 30%, עדיין מדובר בתרומה לעמותה בשווי של עשרות אלפי ₪.

אני כבר יצרתי קשר עם נובה בשביל לתאם את התנדבותי בפרויקט.