אפלייה על רקע כלכלי, או למה צריך לאפשר לעניים לנהוג שיכורים

נהוג לחשוב שאי השוויון בין עשירים לעניים מתבטא רק באופן חלוקת ההכנסות. אולם אפליית העניים הרבה יותר עמוקה.

דוברות משטרת התנועה מוציאה שוב ושוב ושוב הודעות לתקשורת על מבצעי אכיפה מוגברים נגד נהיגה בשיכרות, אכיפה הזו עלולה להיות אפליה נגד עניים.

בשביל לנתח את המצב, נשתמש במס' הנחות:

• כל עוד שתיית אלכוהול חוקית, אסור להפלות בין שתיינים. לכל האנשים יש זכות לבלות, בין השאר על ידי שתיית אלכוהול.
• עלות נסיעה במונית גבוהה מעלות נסיעה בתחבורה ציבורית או מעלות שימוש ברכב פרטי.
  לכן עיקר השימוש של עניים בתחבורה ציבורית יהיה באמצעות אוטובוס או רכבת.
• עיקר ימי הבילוי הכולל שתייה מתבצע בימי שישי-שבת.

כאשר עשיר ירצה לשתות, תעמוד לרשותו האפשרות להגיע אל מקום הבילוי ובחזרה באמצעות מונית, שכן העשיר יכול להתמודד בקלות עם עלות מונית גבוהה, הוצאה נוספות של כ-100 ₪ (הלוך וחזור) על פני התמודדות עם חוסר הנוחות שבנסיעה באוטובוס או "עלות" איבוד הרישיון.

כאשר עני ירצה לשתות, הוא לא יוכל לעמוד בעלות הגבוהה של מונית ולכן יעדיף תחבורה ציבורית אחרת, אולם בימים שבהם מתרכזת פעילות הבילוי,  התחבורה הציבורית איננה פעילה. האפשרות היחידה העומדת בפני העני שרוצה לשתות היא לנהוג בשיכרות או כלל לא לבלות.

כמו כן, מאחר ומרבית מקומות הבילוי נמצאים בערים שעלות הדיור בהם יקרה (תל אביב, חיפה), העשיר יכול להתגורר בסמוך, כלומר במרחק הליכה. לעומת העני, שנדרש להתגורר במטרופולין העירוני (ר"ג/גבעתיים, חולון/ראשל"צ – במקרה של ת"א, קריות – במקרה של חיפה), כלומר במרחק נסיעה.
כמובן שאכיפת איסור הנהיגה בשיכרות היא לא אפלייה נגד עניים, למעשה ההפך מכך (נהיגה בשיכרות מובילה לתאונות. כאשר העני יגיע לטיפול רפואי, מערכת הבריאות תפלה אותו). אי הפעלת תחבורה ציבורית בשבת היא האפלייה האמיתית.
תחבורה ציבורית מקלה על האפשרות של אי אחזקת רכב וכן מקרבת בין ישובי הלווין לבין המרכז התרבותי ולכן מאפשרת לחסכון בעלות הדיור.

השקר על חברה שתורמת לקהילה

פעילות הפילנתרופיה של מרבית הארגונים מתמקדת בתרומה כספית, בדגש על ניתוק מוחלט מפעילות הליבה של הארגון.

הארגון יעדיף לתרום כסף ולא לרתום את מהות הארגון לנושאים שלדעתו חשובים (למעט הנושא החשוב מכל – רווח). למשל במקום שבנק הפועלים יעודד קריאה בקרב ילדים, הבנק יכול להשקיע את אותו סכום (כ-50 מלש"ח) בנושא אותו הוא מכיר מצוין, הקטנת הריבית על משיכת יתר (אוברדראפט) לעניים.  טבע תורמים לנפגעי נפש עקב פעולות טרור, אולם היו יכולים לממן את הנושא אותו הם עושים הכי טוב בעולם - רפואה מונעת (חיסונים, הדרכה, מזון מתאים) לאוכלוסיות חלשות.

אולם עצם העיסוק בנושא הריבית על משיכת היתר ע"י הבנק (או מחיר התרופות ע"י טבע), עלול להביא לאסון ביחסי הציבור של הבנק ולמקד את תשומת הלב של יתר הלקוחות בריביות הגבוהות שהבנק גובה.  כמו כן, ככל שהתרומה תהיה קרובה יותר לליבת הארגון, גדלה האפשרות שהתקשורת/לקוחות תקשר בין שולי הרווח הגבוהים של הארגון לבין שיעור התרומה המזערי של ארגונים בישראל (עוד על הנושא בפוסט של יובל דרור).

את פרויקט נובה הכרתי במסגרת עבודה שנדרשת להכין בקורס שיווק במגזר השלישי בתואר השני.

הכרתי וממש התלהבתי.

נובה מרכיבה צוות של סטודנטים מצטיינים, ראש צוות שה-day job שלו הוא יועץ/אנליסט בחברות ייעוץ (כלכלי/אסטרטגי) ומנטור, איש עסקים בכיר.

הצוות מעניק ייעוץ לעמותות במגוון נושאים: איתור כשלי שוק, הכנת תוכנית עבודה לפרויקט, קביעת מדדים וכו'. נושאים איתם חברות הייעוץ מתמודדות מדי יום.

הסטודנטים זוכים בניסיון בשטח, ראש הצוות מקבל נטוורקינג ואיש העסקים חשיפה למאגר עובדים פוטנציאלי. וכולם מקבלים את הזכות לתרום בחזרה לחברה.

מרבית התרומות של אנשים הם בכסף או בזמן. נובה מאפשרים לפרט לתרום בליבת העשייה שלו. תרומה כספית היא בשווי קבוע (100 ₪ שווים 100 ₪), שווי תרומת זמן תלוי באופי הפעילות, למשל התנדבות בהכנסת פריטים לחבילות מזון שוות ערך לשכר מינימום ולכן 10 שעות התנדבות שוות כ-281 ₪, אולם שווי הזמן של חלק גדול מהמתנדבים עולה על שכר המינימום, זהו היתרון היחסי של עמותת נובה. מרבית פרויקטי הייעוץ הכלכלי או אסטרטגי מתומחרים גלובאלית, אולם עלות שעת עבודה של יועץ היא בשווי של 200-400 ₪ (תלוי בסוג הפרויקט וכישורי היועץ). כך שאותם 10 שעות התנדבות שוות לעמותה 2,000-4,000 ₪ (פי 7-14 מהתנדבות "רגילה"). ניתן לכמת את התרומה המשמעותית שעמותות מקבלות מכל פרויקט של נובה, למעשה נובה מתמחרים כל פרויקט בכ-100,000 ₪, הערכה זהו אומנם גבוה מדי לדעתי, אך גם אם נפחית 30%, עדיין מדובר בתרומה לעמותה בשווי של עשרות אלפי ₪.

אני כבר יצרתי קשר עם נובה בשביל לתאם את התנדבותי בפרויקט.

הסוד לנישואים ארוכים ומאושרים

עבור רוב האנשים פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הם הדבר המשעמם בעולם. רוב האנשים צודקים.

אבל לעתים (רחוקות) בתוך ערימת הנתונים, מתחבאים כמה דברים מעניינים.

הלמ"ס פרסמו נייר עבודה על הקשר שבין השכלה לנישואין, במאמר הזה יש גם דברים מעניינים:

• תוך כמה זמן צריך להתחתן*?

3 שנות זוגיות.

חלק מהתהיות של בני זוג היא האם הקשר יוביל לחתונה או שהוא "בזבוז זמן", עפ"י הלמ"ס 55% מהזוגות שבאמת מתחתנים, מתחתנים לאחר 3 שנות זוגיות. לאחר 3 שנות זוגיות, הסיכוי להתחתן הולך ויורד. כמו כן, אם הסיכוי להתחתן הולך וקטן אם גיל האישה הוא מעל 28 או גיל הגבר מעל 29.

• עם מי כדאי להתחתן?

עם אנשים שדומים לך ועדיף שתהיה בעל השכלה השכלה אקדמאית.
אם אחד מבני הזוג הוא בעל השכלה תיכונית והשני בעל השכלה אקדמאית, הסיכוי להתגרש הוא הגבוה ביותר, גם אם שני בני הזוג בעלי השכלה אקדמאית בלבד, הסיכוי להתגרש גבוה (אבל פחות).
כל הנתונים (תוחלת שנות הנישואים, שכיחות הגירושים, מס' הגירושים לאחר 4 שנות נישואים וכו') מצביעים על כך שכאשר בני הזוג למדו, שיעור הגירושים נמוך ביותר. הסיכוי של בני זוג שלא למדו להתגרש תוך 4 שנים הוא פי 2.5 מזוגות בעלי השכלה אקדמאית.

• אבל אני ללא השכלה אקדמאית, אז אני בהכרח אתגרש?

לא. ככל שפער ההשכלה בין בני הזוג גבוה יותר, כך הסיכוי להתגרש עולה. אם אחד מבני הזוג לא למד, כדאי לו או לה להתחתן עם בן/בת זוג שגם לא למד, אחרת הסיכוי לגירושים יעלה פי 3(!).

• אני מאוד לא רוצה להתגרש, עם מי כדאי להתחתן?

הקמפוס הוא אזור הדייטינג החם ביותר, המקום הטוב ביותר למצוא בן/בת זוג. אם בני הזוג למדו ביחד (אותו מוסד, אותם שנים) הסיכוי לגירושים יורד ב-33% לעומת זוגות שלמדו במוסדות שונים ובשנים שונות.

• התחתנו. שנינו בעלי השכלה אקדמאית, עשינו הכל בשביל להימנע מגירושים, איך נדע אם זה הצליח לנו?

מזל טוב! להשכלה יש בעיה... שיעור המתגרשים ב-4 השנים הראשונות גבוה יותר משאר הקבוצות באוכלוסיה. אם עברתם את ארבעת השנים הראשונות של הנישואים בהצלחה, כנראה שכבר לא תתגרשו.
למרות שאם אתם צריכים לקרוא את הפוסט הזה בשביל לדעת האם יש סיכוי שתתגרשו, מצבכם רע.


*בפוסט הזה, קצת התעלמתי מסודות הנישואים של אנשים ללא השכלה אקדמאית... אולי בעתיד אכתוב פוסט גם בנושא הזה.

רמי לוי יעשה לנו צדק חברתי

הדרישה המרכזית של דפני ליף הייתה להגדיל את הוצאות הממשלה והשירותים שהממשלה מספקת לאזרחים. דרישה זו הייתה מוזרה מאוד בעיני. המחאה הייתה נגד ממשלה לא מתפקדת שמנהיגה סדר עדיפות שגוי שמנציח עוני ובערות. הפתרון שמנהיגי המחאה הציעו, היה לתת לממשלה עוד כוח ואחריות.

לטעמי זהו פתרון שגוי. הפתרון נמצא בביטול כשלי שוק ומתן הזדמנות ליזמות פרטית.

יזמות פרטית עובדת

שר התקשורת, משה כחלון, הוביל מספר צעדים להרחבת התחרות בשוק התקשורת. התפיסה של חלק מהתקשורת הכלכלית הייתה שאלו צעדים פופוליסטים, אולם ההשפעה האמיתית של מהלכים אלו מתגלה רק עכשיו. בתחילת דצמבר, רמי לוי ישיק מפעילה סלולארית וירטואלית (על בסיס הרשת של פלאפון). המפעילה החדשה תציע תמחור אגרסיבי של 20 אג' לדקה (לעומת עד 40 אג' לדקה במצב הנוכחי). המהפכה האמיתית של רמי לוי, תהיה ביטול ההתחייבות לרשת שנוצרת ע"י רכישת המכשיר מהמפעיל. המפעילה החדשה תציעה מכשירים פשוטים בתמחור אגרסיבי ועם אפשרות לפריסת תשלומים דינמית, בניגוד למפעילות הקיימות שמחייבות את הלקוח ברכישת מכשיר ב-36 תשלומים. מהלך זה מוביל לכך שפלאפון וסלקום ישיקו תוכניות בתמחור מוזל.

ההוצאה לתקשורת מהווה חלק משמעותי מההוצאה לצריכה פרטית בישראל, הפחתת ההוצאה לתקשורת, במיוחד בקרב סגמנט המשתמשים "העניים", אלו שצורכים מעט שירותי תקשורת, הוא יישום אמיתי של צדק חברתי.

תרגיל העוקץ של חברת החשמל

אתמול (24/10/2011) הודיעה רשות החשמל על העלאת תעריף החשמל ב-4.7% בנוסף להעלאה של תעריך החשמל בכ-9% באוגוסט השנה.

1.       באוגוסט השנה החליטה רשות החשמל על העלאת תעריף החשמל ב-20%. העלאת התעריף נובעת מכך שהשימוש בגז להפקת חשמל קטן  עקב שיבושים באספקת הגז המצרי. לצורך עידוד שימוש בגז הממשלה החליטה על מתן פטור לחברת החשמל מתשלום מע"מ לרכישת הגז. שיבוש באספקת הגז המצרי הוביל לכך שחברת החשמל נאלצת להשתמש בסולר, אולם על הסולר מוטל מע"מ ובלו (כמו על הבנזין לרכב). מיסים אלו אינם מוטלים על הגז, רק על הסולר. השיבושים באספקת הגז המצרי (הפטור ממס) , הוביל לכך שחברת החשמל רכשה סולר (שחייב במס), תשלום המס העודף נובע מכך שבמצרים לאחר המהפכה השתנה היחס לישראל ואספקת הגז הופסקה, נושא זה לא נכלל בתחזיות גביית המיסים אשר על בסיסם הוכן תקציב המדינה לשנים 2011-2012 והוביל לגבייה נוספת של 1-1.5 מיליארד ₪ מעל לתחזית.הממשלה נענתה ללחץ הציבורי והקטינה את עליית תעריף החשמל ל-10% בלבד. כל זה היה לפני חודשיים. בינתיים המחאה שקטה, גלעד שליט שוחרר, שביעות הרצון מהממשלה גדלה ומחירי החשמל עולים. הממשלה מקווה שהציבור שכח את העלאת התעריף באוגוסט, כך שהעלאת התעריף ב-4.7% בלבד, לא תגרום ללחץ ציבורי. אל תתפלאו אם עוד חודשיים תעריפי החשמל יעלו בעוד 4.2% וישלימו העלאת תעריף של 20% כפי הממשלה תיכננה.
2.             חברת החשמל מפרסמת המון, למעשה היא מפרסמת בכ-14 מליון ₪ בשנה, מאחר ואין לחברת החשמל מתחרות זה נראה מאוד מוזר... לטענת החברה הפרסום שלה הינו לעידוד חסכון בצריכת חשמל. עידוד שימוש יעיל בחשמל זו מטרה חשובה. שימוש עודף בחשמל מוביל לזיהום, פגיעה בתוצר הלאומי, אינפלציה ולהוצאות תשתית משמעותיות של הממשלה. אולם יתכן שלחברת החשמל יש מניע נוסף בעידוד חסכון בצריכת החשמל. או כפי שחברת החשמל ניסחה את זה: "תקופת הקיץ האחרונה אופיינה כתקופה נוחה יחסית, מה שהביא לירידה בביקוש לחשמל שהקטינה את הכנסות החברה בכ-400 מיליון שקל ביחס לתחזיות הקודמות"
   ואם זה נראה לכם מוזר, אתם צודקים... ניסחתי את זה באינפו-גרפיקה:

הלם!

מערכת המס בישראל מעודדת אי שיווין

דרישות המחאה החברתית הן רבות ומגוונות. אולם ניתן לסווג אותם לשני סוגים, דרישות הנוגעות לצד ההוצאות (רמת המחירים הגבוהה) ודרישות הנוגעות לצד המקורות (ההכנסה הנמוכה).

מנהיגי המחאה מתייחסים לנושא המס כאקסיומה, לעתים קרובות נשמעות טענות שרמת המס בישראל גבוהה וחייבים להוריד אותה. אנשי האוצר טוענים שהורדת המסים תיצור גרעון תקציבי.

בפוסט הזה אבדוק את הטענה שרמת המיסוי בישראל גבוהה (ספוילר: היא לא) ושחלוקת המס אינה צודקת (ספוילר: המסים לא צודקים).

ארגון ה-OECD  מפרסם נתונים בנוגע לרמת המיסוי במדינות הארגון. עפ"י הנתונים, ישראל מדורגת במקום 16 מתוך 28 מדינות ברמת המס הכוללת. רמת המיסוי הכללית בישראל (31.4%) נמוכה בכ-9% מרמת המיסוי הממוצעת במדינות ה-OECD (34.1%)

כלומר, רמת המיסוי בישראל לא גבוהה יחסית למדינות אחרות, רמת המיסוי אפילו נמוכה מהממוצע.

מס הכנסה
נתניהו טוען שרמת המיסוי על ההכנסה גבוהה ולכן מתעקש על הפחתת מס ההכנסה. אולם בחינת הנתונים מגלה שהרפורמות במערכת המיסוי השפיעו משמעותית על מדרגות המס, כל שבישראל מס ההכנסה הוא מהנמוכים בעולם. ישראל מדורגת במקום ה-20 מתוך 27 מדינות שנסקרו. מס ההכנסה בישראל (6.3% מהתוצר) נמוך בכ-30% מהממוצע במדינות ה-OECD (8.9%).

כלומר, התקבולים ממס על הכנסה בישראל הם ברמה מהנמוכות בעולם.

אם כך מדוע הציבור מרגיש שהמסים בישראל גבוהים?

מס עקיף (=מע"מ)
בישראל יש המון סוגים של מסים עקיפים (מע"מ, ארנונה, מים, אגרת טלוויזיה, טסט לרכב, עמלות לשירותים ממשלתיים כמו הוצאת דרכון וכו') שמהווים נטל משמעותי. למעשה לפי נתוני ה-OECD  המס על סחורות ושירותים בישראל גבוה בכ-17% מהממוצע במדינות החברות בארגון. ישראל ממוקמת במקום ה-6 מתוך 29 מדינות.

כלומר, המסים העקיפים בישראל הם מהגבוהים בעולם.

בפוסט קודם (מע"מ זה טוב?), הצגתי את ההשפעה השלילית של מסים עקיפים על השוויונית במשק. עפ"י נתוני ה-OECD, מס ההכנסה (אשר מקטין את רמת השוויון במשק) נמוך מהממוצע, לעומת זאת מע"מ (שמגדיל את אי השוויון בחלוקת ההכנסות) הינו גבוה יחסית למדינות אחרות. כאשר משלבים את שני סוגי המס, סך היטל המס בישראל הינו סביר ותואם לרמת המיסוי במדינות המפותחות.

סך המסים בישראל הם בהתאם לממוצע במדינות המפותחות, הבעיה היא בחלוקת הנטל.
בשנים האחרונות ההכנסה לנפש בישראל נשחקת ראלית, לעומת עלייה במחירים ובהוצאה לצריכה פרטית. שחיקת ההכנסה לנפש הובילה לכך שסך ההכנסה הפרטית נשחקה ולכן משקל מס ההכנסה מהתוצר קטן.
עליית המחירים הובילה לכך שסך ההוצאה הפרטית במשק גדלה ולכן משקל המע"מ מהתוצר גדל.
מערכת המס בישראל כשלה להתמודד עם השינויים המאקרו כלכליים במשק, עליית מחירים ושחיקת השכר.
המסים המוטלים על עניים ומעמד הביניים הינם משמעותיים, המסים המוטלים על בעלי שכר גבוה אינו תואם את הממוצע במדינות המפותחות, במיוחד בזמן שהמס על ההון נמוך ומס ירושה לא קיים.

מע"מ זה טוב?

לא מעט דרישות של מנהיגי המחאה נוגעות בנושא של העלאת מס הכנסה והורדת המע"מ. בין שני סוגי המיסים האלו יש הבדל משמעותי.
מס על הכנסה (מס ישיר) הוא מס פרוגרסיבי, מקטין את הפערים. לעומתו מס על הוצאה (מס עקיף) זהו מס רגרסיבי, מגדיל את הפערים. זהו פישוט של אפשרויות המיסוי. מס עקיף יכול להיות פרוגרסיבי כמו שגם מס ישיר יכול להיות רגרסיבי. אבל באופן שבו המיסים האלו מופעלים במדינות המערב, ההשפעה שלהם היא קלאסית.
הצורות שבהן ניתן לגבות מיסים רבות ויצירתיות, אולם לרוב מס על הכנסה יהיה מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות, מס על הוצאה (מס עקיף) יהיה מע"מ, ארנונה, בלו על הדלק, מיסי יבוא, טסט לרכב, מחירי חשמל ומים.


בשביל להבין מדוע מס על הכנסה מגדיל את הפערים אשתמש בדוגמה:
נניח ששני חברים, עשיר ועני, אוהבים מאוד עגבניות ולכן ההוצאה היחידה שלהם היא לקנות מדי חודש 6,000 עגבניות (הם מאוד אוהבים עגבניות). העשיר מרוויח 10,000 ₪ בחודש ומשלם 30% מס הכנסה, כלומר 3,000 ₪. העני מרוויח 5,000 ₪ ומשלם 10% מס הכנסה, כלומר 500 ₪.
עגבנייה עולה 0.5 ₪, שמתוך מחיר זה 8 אג' הם מע"מ (16%), סך ההוצאה על 6,000 עגבניות היא 3,000 ₪, שמתוכם 480 ₪ הם מע"מ.

נרכז את הנתונים בטבלה:

מס ההכנסה מהווה נטל משמעותי על העשיר (30%), פי 3 מאשר על העני, שנאלץ לשלם רק 10% מהכנסתו למס הכנסה.

המס העקיף (מע"מ), מהווה נטל זניח על העשיר, רק 5% מהכנסתו, מחצית מהנטל שעל העני, שנאלץ לשלם 10% מהכנסתו למע"מ. 
לאחר שיקלול השפעת המע"מ על שיעור המס שהעשיר והעני משלמים, שיעור המס המוטל על העשיר גדל רק ב-16%, שיעור המס המוטל על העני גדל ב-100%.
ככל שנגדיל את מס הכנסה העשיר ישלם יותר (באחוזים מההכנסה), כל שנגדיל את המע"מ העני ישלם יותר (באחוזים מהכנסה). 
כמו כן, העני מוציא את כל הכנסתו על רכישת סחורות ושירותים, שכן הוא אינו מרוויח מספיק בשביל לחסוך, כך שהעני משלם מע"מ על כל הכנסתו. לעומתו, העשיר מפנה חלק משמעותי מהכנסתו לחסכון, כך שהוא משלם מע"מ רק על חלק מהכנסתו.

ככל שמס ההכנסה קטן, נטל המס שמוטל על העשיר קטן. במיוחד בישראל, שבה מחצית מהאוכלוסייה כלל אינה משלמת מס הכנסה. ככל שהמיסים העקיפים גדלים, נטל המס שמוטל על העני קטן.
 זו הסיבה שמיסוי הכנסה והון מהווים נטל על עשירים ומיסוי הוצאות פוגע בעניים.