מערכת המס בישראל מעודדת אי שיווין

דרישות המחאה החברתית הן רבות ומגוונות. אולם ניתן לסווג אותם לשני סוגים, דרישות הנוגעות לצד ההוצאות (רמת המחירים הגבוהה) ודרישות הנוגעות לצד המקורות (ההכנסה הנמוכה).

מנהיגי המחאה מתייחסים לנושא המס כאקסיומה, לעתים קרובות נשמעות טענות שרמת המס בישראל גבוהה וחייבים להוריד אותה. אנשי האוצר טוענים שהורדת המסים תיצור גרעון תקציבי.

בפוסט הזה אבדוק את הטענה שרמת המיסוי בישראל גבוהה (ספוילר: היא לא) ושחלוקת המס אינה צודקת (ספוילר: המסים לא צודקים).

ארגון ה-OECD  מפרסם נתונים בנוגע לרמת המיסוי במדינות הארגון. עפ"י הנתונים, ישראל מדורגת במקום 16 מתוך 28 מדינות ברמת המס הכוללת. רמת המיסוי הכללית בישראל (31.4%) נמוכה בכ-9% מרמת המיסוי הממוצעת במדינות ה-OECD (34.1%)

כלומר, רמת המיסוי בישראל לא גבוהה יחסית למדינות אחרות, רמת המיסוי אפילו נמוכה מהממוצע.

מס הכנסה
נתניהו טוען שרמת המיסוי על ההכנסה גבוהה ולכן מתעקש על הפחתת מס ההכנסה. אולם בחינת הנתונים מגלה שהרפורמות במערכת המיסוי השפיעו משמעותית על מדרגות המס, כל שבישראל מס ההכנסה הוא מהנמוכים בעולם. ישראל מדורגת במקום ה-20 מתוך 27 מדינות שנסקרו. מס ההכנסה בישראל (6.3% מהתוצר) נמוך בכ-30% מהממוצע במדינות ה-OECD (8.9%).

כלומר, התקבולים ממס על הכנסה בישראל הם ברמה מהנמוכות בעולם.

אם כך מדוע הציבור מרגיש שהמסים בישראל גבוהים?

מס עקיף (=מע"מ)
בישראל יש המון סוגים של מסים עקיפים (מע"מ, ארנונה, מים, אגרת טלוויזיה, טסט לרכב, עמלות לשירותים ממשלתיים כמו הוצאת דרכון וכו') שמהווים נטל משמעותי. למעשה לפי נתוני ה-OECD  המס על סחורות ושירותים בישראל גבוה בכ-17% מהממוצע במדינות החברות בארגון. ישראל ממוקמת במקום ה-6 מתוך 29 מדינות.

כלומר, המסים העקיפים בישראל הם מהגבוהים בעולם.

בפוסט קודם (מע"מ זה טוב?), הצגתי את ההשפעה השלילית של מסים עקיפים על השוויונית במשק. עפ"י נתוני ה-OECD, מס ההכנסה (אשר מקטין את רמת השוויון במשק) נמוך מהממוצע, לעומת זאת מע"מ (שמגדיל את אי השוויון בחלוקת ההכנסות) הינו גבוה יחסית למדינות אחרות. כאשר משלבים את שני סוגי המס, סך היטל המס בישראל הינו סביר ותואם לרמת המיסוי במדינות המפותחות.

סך המסים בישראל הם בהתאם לממוצע במדינות המפותחות, הבעיה היא בחלוקת הנטל.
בשנים האחרונות ההכנסה לנפש בישראל נשחקת ראלית, לעומת עלייה במחירים ובהוצאה לצריכה פרטית. שחיקת ההכנסה לנפש הובילה לכך שסך ההכנסה הפרטית נשחקה ולכן משקל מס ההכנסה מהתוצר קטן.
עליית המחירים הובילה לכך שסך ההוצאה הפרטית במשק גדלה ולכן משקל המע"מ מהתוצר גדל.
מערכת המס בישראל כשלה להתמודד עם השינויים המאקרו כלכליים במשק, עליית מחירים ושחיקת השכר.
המסים המוטלים על עניים ומעמד הביניים הינם משמעותיים, המסים המוטלים על בעלי שכר גבוה אינו תואם את הממוצע במדינות המפותחות, במיוחד בזמן שהמס על ההון נמוך ומס ירושה לא קיים.

מע"מ זה טוב?

לא מעט דרישות של מנהיגי המחאה נוגעות בנושא של העלאת מס הכנסה והורדת המע"מ. בין שני סוגי המיסים האלו יש הבדל משמעותי.
מס על הכנסה (מס ישיר) הוא מס פרוגרסיבי, מקטין את הפערים. לעומתו מס על הוצאה (מס עקיף) זהו מס רגרסיבי, מגדיל את הפערים. זהו פישוט של אפשרויות המיסוי. מס עקיף יכול להיות פרוגרסיבי כמו שגם מס ישיר יכול להיות רגרסיבי. אבל באופן שבו המיסים האלו מופעלים במדינות המערב, ההשפעה שלהם היא קלאסית.
הצורות שבהן ניתן לגבות מיסים רבות ויצירתיות, אולם לרוב מס על הכנסה יהיה מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות, מס על הוצאה (מס עקיף) יהיה מע"מ, ארנונה, בלו על הדלק, מיסי יבוא, טסט לרכב, מחירי חשמל ומים.


בשביל להבין מדוע מס על הכנסה מגדיל את הפערים אשתמש בדוגמה:
נניח ששני חברים, עשיר ועני, אוהבים מאוד עגבניות ולכן ההוצאה היחידה שלהם היא לקנות מדי חודש 6,000 עגבניות (הם מאוד אוהבים עגבניות). העשיר מרוויח 10,000 ₪ בחודש ומשלם 30% מס הכנסה, כלומר 3,000 ₪. העני מרוויח 5,000 ₪ ומשלם 10% מס הכנסה, כלומר 500 ₪.
עגבנייה עולה 0.5 ₪, שמתוך מחיר זה 8 אג' הם מע"מ (16%), סך ההוצאה על 6,000 עגבניות היא 3,000 ₪, שמתוכם 480 ₪ הם מע"מ.

נרכז את הנתונים בטבלה:

מס ההכנסה מהווה נטל משמעותי על העשיר (30%), פי 3 מאשר על העני, שנאלץ לשלם רק 10% מהכנסתו למס הכנסה.

המס העקיף (מע"מ), מהווה נטל זניח על העשיר, רק 5% מהכנסתו, מחצית מהנטל שעל העני, שנאלץ לשלם 10% מהכנסתו למע"מ. 
לאחר שיקלול השפעת המע"מ על שיעור המס שהעשיר והעני משלמים, שיעור המס המוטל על העשיר גדל רק ב-16%, שיעור המס המוטל על העני גדל ב-100%.
ככל שנגדיל את מס הכנסה העשיר ישלם יותר (באחוזים מההכנסה), כל שנגדיל את המע"מ העני ישלם יותר (באחוזים מהכנסה). 
כמו כן, העני מוציא את כל הכנסתו על רכישת סחורות ושירותים, שכן הוא אינו מרוויח מספיק בשביל לחסוך, כך שהעני משלם מע"מ על כל הכנסתו. לעומתו, העשיר מפנה חלק משמעותי מהכנסתו לחסכון, כך שהוא משלם מע"מ רק על חלק מהכנסתו.

ככל שמס ההכנסה קטן, נטל המס שמוטל על העשיר קטן. במיוחד בישראל, שבה מחצית מהאוכלוסייה כלל אינה משלמת מס הכנסה. ככל שהמיסים העקיפים גדלים, נטל המס שמוטל על העני קטן.
 זו הסיבה שמיסוי הכנסה והון מהווים נטל על עשירים ומיסוי הוצאות פוגע בעניים.

הערות על התפטרות מנכ"ל אורנג'

את הפוסט משיח כבר לא מטלפן העליתי ב-6/7/2011. בפוסט הבאתי סימנים לכך שחברות הסלולר עלולות להפוך לספקיות אינטרנט סלולרי. וזהו. עידן רווחי הענק עומד להסתיים.

מנכל פרטנר, יעקב גלברד, הרצה בכנס מנהלי הכספים שנערך ב-12/9/2011, זה מה שהיה לו להגיד:

"היקף השימוש בדאטה צפוי לגדול ב-2014 פי מאה ביחס לשנת 2011. אנו מציעים כיום חבילות סלולריות העשירות בטכנולוגיות VOIP, ולפיכך מוודאים שהמסלולים שלנו עתירי דאטה. חברות התקשורת עלולות להפוך בחלוף הזמן כ'צינור טיפש', אשר מעבירות מידע ללא שליטה עליו"

ניתן היה לחשוב שמנכ"ל פרטנר מזהה את השינויים בתעשייה ואת השינויים הנובעים מכך לחברה שאותה הוא מנהל, הרי גלברד אמר "פרטנר חייבת לעבור תהליכים של שינוי". אבל זה לא קרה. במקום זה פרטנר התמקדו בשוק החרדי  ובטעויות בחשבון הלקוח. הנהלת פרטנר (ושאר חברות הסלולר) הייתה צריכה לפעול לשינוי משמעותי של המודל העסקי הנוכחי, להכין מוצרים תחליפיים ומשלימים כך שההכנסות החברה לא יפגעו. במקום זאת בחרה הנהלת החברה להתמיד במוכר והידוע. בירידת הרווחים הואשם הרגולטור הרשע והפתרון שנמצא הוא  פיטורים.
בשביל להקצין את הניתוק בין הנהלת החברה ללקוחות, גלברד יצא נגד מכשיר הסמארטפון הפופולארי ביותר של אורנג', האייפון, "אם הבחירה הייתה תלויה בי, לא הייתי קונה מכשיר של אפל". מנכ"ל שלא מאמין במוצר המוביל של החברה שלו, לא יכול להישאר בתפקידו.

כך ש הודעה הבוקר (14/9/2011) שגלברד התפוטר מהחברה לא הייתה הפתעה. ההפתעה היא שהפתרון שהדירקטוריון החליט הוא עוד מאותו הדבר.

באמת צריך הרבה זוגות נעליים?

בת הזוג שלי אוהבת נעליים. אני לא מתכוון שהיא רק אוהבת לנעול אותם, אלא שהיא נהנית לאסוף עוד ועוד זוגות נעליים.

היא אומרת שלקנות נעליים בקיץ עבור החורף הבא זו "השקעה" טובה (וכאשר החורף מגיע - היא חייבת לקנות כמה שמלות שיתאימו לנעליים) ושהמחיר הוא לא השיקול העיקרי (במקרה שהנעליים ממש ממש יפות).

נהוג להתייחס למוצרים כבעלי "גמישות ביקוש נייטרלית ביחס להכנסה", אם הצרכן לא רוכש פחות כאשר הכנסתו יורדת. מוצרים יכולים להיות גם בעלי "גמישות ביקוש נייטרלית ביחס למחיר" אם הצרכן לא רוכש פחות כאשר המחיר עולה. אני חושש שבמצב של בת הזוג שלי, היא קצת משתי האפשרויות.

אם נתייחס לכך שאדם צריך זוג נעליים אחד בשביל לא ללכת יחף (ואולי גם זוג כפכפים - בשביל הים), אז יתכן שבמקרה שלנו מדובר במצב חריף של "ביקוש שולי גדל", ככל שיש לה יותר נעליים - היא רוצה יותר נעליים.

או כמו שקארי בראדשו אמרה באחד מהפרקים של סקס והעיר  "הנעליים החדשות שלי לא צריכות להיענש בגלל שאין לי כסף"

מס ירושה - המס הצודק ביותר?

מנהיגי המחאה ברוטשילד פרסמו מסמך דרישות בעלות מוערכת של 60 מיליארד שקל, הייתי מציע להתייחס למספר הזה בזהירות, מניסיון שלי בתחשיבי משימות גדולות, תחזיות שנעשות בתוך מספר ימים הם על הגבול שבין ניחוש לשקר. תגובת מנהיגי המחאה היא לנסות לאתר מקורות תקציב – ביטול הפחתת מס החברות ומס הכנסה, הוספת מדרגת מס נוספת וכו'.

זוהי הזדמנות טובה לבחון הטלת מס ירושה.

מס ירושה מוטל לפי שיעור מסוים על ירושות הגבוהות מרמה מסוימת. לדוגמא, מס של 20% על ירושות הגבוהות מ-50 מיליון שקל. בארה"ב מס הירושה הוא 45% על ירושות מעל מיליון דולר ובבריטניה מס הירושה הוא 40% על ירושות הגדולות מעל 275,000 ליש"ט.

הטוענים בעד מס ירושה מציינים שזהו מס פרוגרסיבי, אשר מוטל רק על העשירים ולכן מקטין את אי השוויון. כמו כן, שיטת השוק החופשי אפשרה לאותם עשירים לצבור את הונם העצום ולכן קיימת זכות מוסרית שהחברה (אשר אפשרה להם להתעשר) תבקש להטיל מס על עושר זה. בנוסף, הטלת מיסוי על הכנסה שהתקבלה ללא כל כישרון או כישורים (למעט הכישרון להיוולד למשפחה הנכונה) עדיפה על מיסוי הכנסה הנובעת מעבודה קשה ויומיומית.

המתנגדים להטלת מס ירושה טוענים כי הטלת מס ירושה מביאה להקטנת שיעור החיסכון במשק, שכן העשירים יעדיפו לצרוך את הונם מאשר להוריש את הונם ולחוב במס בגינו. ההנחה בטענה זו היא שחסכון טוב למשק, וצריכה מוגברת לא. נגד טיעון זה אפשר לציין מחקר (וילארל, 2006) אשר לא מצא קשר בין מס הירושה לסכום החסכון.

טיעון נוסף נגד מס הירושה הוא שהמס מוטל על הכנסות שכבר חויבו במס, כלומר הכנסה הנובעת מעבודה חויבה במס (מס הכנסה), הכנסה הנובעת מהון גם כן חויבה במס (מס רווחי הון) ולהטיל מס כפול הינו הוגן. נגד טיעון זה אפשר לציין שמס הירושה אינו מוטל על הנפטר (אשר הרוויח כסף ושילם מס), אלא על היורש שקיבל ירושה ולא שילם בגינה מס. כמו כן, למדינה עומדת הזכות להטיל מס, גם אם זה אינו מעשה צודק.

קיימים טיעונים נוספים נגד מס ירושה: המס מוטל על פרט שנמצא בתקופת שכול ולכן יגרום לעצב נוסף, מס ירושה מייצר תעשייה של תכנוני מס ומעלימי מס ולכן הטלת המס עלולה להביא אנשים לעבור על החוק. טיעונים אלו הזויים מספיק בשביל שלא יהיה צורך להתיחחס אליהם ברצינות.

ועדת בן בסט לרפורמה במיסוי הישיר המליצה בשנת 2000 על הטלת מס ירושה, בנק ישראל הצטרף להמלצה זו. אולם ועדה ברשות יעקב נאמן, המליצה לא להטיל את מס הירושה בטענה שהמס שיגבה הינו בסכום מזערי.

לא קיימים נתונים לגבי מספר וגובה הירושות בישראל ולכן לא ניתן לחשב את סכום הגבייה הצפוי, אולם ניתן לנסות לחשב את המס הצפוי.

לצורך החישוב נאלצתי לבצע הנחות, להלן פירוט:

מספר המיליונרים בישראל הוא 10,153, המהווים 0.1344% מכלל האוכלוסייה. בארה"ב מספר המיליונרים הוא 2,866,200, המהווים 0.9214% מהאוכלוסייה, כלומר פי 6.8 מישראל.

מספר הפטירות בישראל – 34,369 בשנה (בשנת 2010)

חוקי מס העיזבון זהים לאלו הנהוגים בארה"ב

שער הדולר: 1$=3.5 ₪.

(מקור לנתונים הנוגעים לארה"ב:  http://assets.opencrs.com/rpts/RL32768_20050408.pdf, נתונים הנוגעים לישראל הינם מחושבים)

כלומר, סכום המס החזוי הוא 305,101,897 ₪, מספיק בשביל לממן חינוך חינם מגיל 3 עד גיל 5 לשליש מהילדים.

אם תרצו להבין מדוע המס אינו מוטל, נסו לחשוב מי הנפגעים העיקריים מהטלת מס על הון אדיר

חוויות מבילוי בסופר - מגה בול

את הקניות השבועיות אני עושה לרוב במגה בול, לעיתים בשופרסל (ולעיתים רחוקות גם ברשתות הפרטיות).
מבין הרשתות בארץ מגה היא הרשת הפחות מתוחכמת. ללא מערכות עיבוד וכריית נתונים, יכולת השיווק שלהם מתבססת על תחושות בטן.
בכל שבוע אני מוצא שגיאות ובלבול בסניפי של מגה בול, אשתדל להעלות דברים מעניינים. 
בעבר הייתי מעלה תקלות כאלו לעמוד הפייסבוק של מגה, אבל הפוסטים היו נמחקים. כנראה שיש ממ"חים שחושבים שצנזורה היא המשמעות האמיתית של הניו-מדיה

חשבתם שאריזת חסכון נועדה להיות זולה יותר? לא תמיד.

לימודי הכלכלה לא מלמדים כלכלה (או למה במכונות גלידה תמיד יהיה רק שוקו-וניל)

מודל הוטלינג הוא דוגמא טובה לאיך לא ללמד כלכלה.

בתואר הראשון עשיתי את הקורס "כלכלה אזורית", המרצה דיברה במשך שני שיעורים (של שעה וחצי כ"א) על מודל הוטלינג, השיעורים כללו מושגים כמו סוגי פונקציית רווחה חברתית, שיווי משקל של אופטימום מקומי ונרחב ודיפרנציאציה בייצור. לפי המודל (כך לימדו אותנו), כדאי למקם חנות בין שני מרכזי אוכלוסייה. למשל – אם נפתחת פיצוציה מול בית מס' 15, ברחוב שבו יש 100 בתים ונפתחת פיצוציה נוספת מול בית מס' 65, אז יותר אנשים יעדיפו ללכת פחות כאשר הם רוצים לקנות סיגריות ולכן יעדיפו את הפיצוציה השנייה.

הנה ציור שאולי יסביר את כוונת המודל:

ואם המודל הזה נשמע לכם טיפשי ומובן מאליו, אז אתם צודקים לחלוטין. אבל אני נאלצתי לחזות בהוכחה מתמטית, באמצעות משוואת נאש בכך שהמצב הזה אכן אמיתי.

רק כמה חודשים אחרי אותו קורס חסר תועלת, התחלתי לחשוב על המשמעויות האמיתיות של המודל. לפי מודל הוטלינג, כדאי לאותה פיצוציה לעבור למרכז הרחוב ואז להיות חשופה לקהל גדול יותר. כל האנשים שגרים משמאלה יעדיפו להגיע אליה, וכל האנשים שמימינה, אבל עדיין יותר קרובים לפיצוציה זו מאשר לפיצוציה השניה, גם יעדיפו להגיע אליה. כך שכל עוד משמאלה אין פיצוציה נוספת, כדאי לאותה פיצוציה לזוז עוד ועוד ימינה עד שתגיע להיות צמודה לפיצוציה הפחות מוצלחת. אותו תהליך יקרה לפיצוציה השניה, עד ששתי הפיצוציות יגיעו לאותה נקודה – אמצע הרחוב.

ואם התהליך הזה מזכיר לכם תהליכים אחרים – אתם צודקים. בפוליטיקה, המפלגות הגדולות נאבקות על קולות הבוחרים, מאחר ואין מפלגה משמעותית משמאל לעבודה, אז כל מצביעי השמאל מצביעים לעבודה וחלק ממצביעי המרכז גם כן. מאחר ואין מפלגה משמעותית מימין לליכוד, כל מצביעי הימין מצביעים לליכוד וחלק ממצביעי המרכז גם כן. אם הליכוד יזוז שמאלה (למרכז), ואף מפלגת ימין חדשה לא תקום, אז הליכוד עדיין יזכה בקולות הימין אבל ביותר מקולות המרכז, ואותו דבר למפלגת העבודה. כך שלשתי המפלגות כדאי להפוך למפלגות מרכז, הליכוד יהפוך למרכז-ימין והעבודה תהפוך למרכז-שמאל. ומה קורה כאשר שתי המפלגות עושות את ההפך, הופכות לימין ושמאל קיצוני? מגיעה מפלגה חדשה שנמצאת בדיוק במרכז ולוקחת מהן את הקולות. ואז לשתי המפלגות יש תמריץ לחזור למרכז, ביבי תומך במדינה פלשתינאית ומנהיג העבודה... טוב בעבודה ממשיכים לא לעשות כלום.

כלומר לכל המשתתפים יש תמריץ להגיע למרכז המיינסטרים. אותו דבר קורה בתחומים נוספים – מוזיקה, ספרות, קולנוע או בכל תחום שקשור לקהל הרחב. 

אפשר לתת דוגמא מעולם הגלידות. אומנם רוב האנשים לא יבחרו בשוקו או וניל כטעמי הגלידה האהובים עליהם, מעט מאוד אנשים יבחרו את הטעמים האלה כטעמים השנואים עליהם. כאשר גלידריה חייבת למכור רק שני טעמים, היא תעדיף לא להסתכן ולמכור את הטעם שמעט אנשים *לא* אוהבים. במכונות לגלידה אמריקאית, הגלידריה נאלצת לבחור רק שני טעמי גלידה שאותם ניתן יהיה למכור ואכן במכונות גלידה אמריקאית תמיד יהיה רק את הטעמים שוקו-וניל.