למי כדאי להצביע? (חלק ראשון)

לקראת הבחירות הקרובות, אתחיל סדרת פוסטים שתנתח את המצע הכלכלי של כל אחת מהמפלגות.

אתחיל עם מצע הדיור של מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד.

המצע: "יש עתיד תיזום ותפעיל תוכנית דיור שתשנה את המצב... פרוייקט שבו ייבנו במהלך 10 השנים הקרובות 150,000 דירות להשכרה. פרוייקט זה ימומן בכספי המוסדיים ויבנה על קרקע ממשלתית שתינתן בעלות 0".

הגיון: שכירות ארוכת טווח היא פתרון אפשרי לבעיית הדיור. שכירות ארוכת טווח איננה מקובלת בישראל, אבל אצל לפיד הכל אפשרי.

בעיה: לאלץ את המוסדיים (קרנות הפנסיה שלנו) להשקיע בתוכנית יחייב מתן תשואה גבוהה, באמצעות שכ"ד גבוה, או חקיקה. אומנם אפשרי, אך מדובר בתהליך ארוך. כבר היום המוסדיים יכלו ליזום, להפעיל ולתחזק פרויקטים של שכירות ארוכת טווח לו חשבו שמדובר בהשקעה כדאית. בכדי לפתור את הבעיה לפיד מציע להעניק למוסדיים הטבות מס.

המצע: "ייעול מערכת התכנון והרישוי" באופן שיאפשר אישור והקמה זריזה יותר של פרויקטי דיור.

הגיון: תהליכי אישור דירות (הליכים סטטוטוריים) דורשים בין 7 ל-12 שנים. דירות שבונים היום התחילו לתכנן בשנת 2002. יזמים לא יכולים להגדיל את ההיצע כתגובה לעליה בביקוש.

בעיה: ניסיונות קודמים לרפורמה בתהליכי התכנון (רפורמת המרפסות, וד"לים) הסתיימו בכישלון, שנובע בעיקר מהעדר משילות ושלטון פקידים שמסרבים לותר על כח. הליכי התכנון הארוכים נובעים, בין השאר, מהתייחסות ושיקול כל הדרישות של מערכת הבטחון, הירוקים, גופי הבריאות, קק"ל, רשויות מקומיות וכו'. קיצור הליכי התכנון לאי התייחסות להתנגדויות של הגופים השונים, שיפנו לבתי המשפט, שיבחן ויבחן ויבחן את הנושא במשך שנים ארוכות.

איפה הכסף?

הכנסות המדינה משיווק קרקעות הן 8.1 מיליארד ₪, הקטנת או ביטול ההכנסה יקטין את הכנסות המדינה ממיסים. כמו כן, הטבות המס למוסדיים, יקטינו את תשלום המיסים של חברות ענק ויצריכו מימון נוסף מהמדינה. האם יהיו מיסים נוספים? קיצוצים? הגדלת הגרעון?

מיהן החברות שיממנו את הפרויקט וינהלו את הדירות? מה יהיו הקריטריונים לקבלת דירה? האם שוב המקורבים והחזקים יזכו בכל ההטבות?

כיצד מקצרים את הליכי הרישוי בתמיכת פקידי ועדת התכנון, הירוקים ובית המשפט? בתוכנית של לפיד אין צורך בהסברים מפורטים

באטמן, האביר האפל: הג'וקר מנצח במשחק

האביר האפל הוא הסרט האהוב עלי בשנים האחרונות. יצאתי ממנו בהלם, סרט מורכב וחכם. סרט שראיתי יותר מדי פעמים.

לפני היציאה לקולנוע של הסרט האחרון בסדרה, ראיתי שוב את הסרט הזה. שמתי לב ליישום מעניין של כלכלה יישומית, כלכלה התנהגותית ותורת המשחקים לאורך כל הסרט. כבר בהתחלה כריס נולן מעביר שיעור בסיסי באסטרטגיה ותורת המשחקים.

האינטרדקשן לסרט מתחיל בסצינה מדהימה, סצינת הפריצה לבנק:

שלושת השודדים ברכב דנים באופן חלוקת השלל, נראה כי הם אינם מרוצים מהתוכנית:

נהג: "שלישייה, בוא נעשה זאת..."

נוסע: "זהו זה? שלושה בחורים?"

נהג: "עוד שני בחורים נמצאים על הגג, כל אחד מקבל חלק. חמישה חלקים. יש מספיק"

נוסע: "שישה חלקים. אל תשכח את הבחור שתכנן את השוד..."

נהג: "נראה לו שהוא יכול לשבת ללא מעש ובכל זאת לקבל חלק בשלל? אני מבין מדוע מכנים אותו הג'וקר"

השודדים אינם מרוצים מהמצב בו מתכנן השוד (הג'וקר) מקבל חלק שווה עבור ביצוע של חלק קטן מהעבודה וללא כל סיכון מצידו. תלונתם של השודדים מעלה את נושא "החלוקה ההוגנת".
"חלוקה הוגנת" הינה נושא שנידון רבות בתורת המשחקים. הבנת התמריצים והאסטרטגיות של הפרט, אופן ההפעלה של אנשים המונעים מטובתם האישית, שיתוף פעולה בין אנשים בעלי אינטרסים שונים וכו'.

הג'וקר מנצל את התפקיד של מתכנן השוד, בשביל לקבוע את חלוקת השלל בין חברי קבוצת השודדים, כמתכנן השוד שמורה לו הזכות לקבוע את חלוקת השלל בין חברי הקבוצה. ואכן, הג'וקר מנצל את כוחו בכדי להחליט כי גם הוא זכאי לחלוקה שווה מפירות השוד.

אבל השודדים לא מרוצים מחלוקת השלל הלא הוגנת, שבו מי שרק מתכנן (ולפי מיטב ידיעתם לא משתתף בביצוע). מבחינתם, מתכנן השוד אינו זכאי לחלק שווה בחלוקת השלל. עקב מעמדם האסטרטגי הנחות אל מול מתכנן השוד, אין להם היכולת לנהל מו"מ עם הג'וקר על חלוקת השלל.

הג'וקר שולט במשחק. לג'וקר יש את היכולת לראות את התמונה השלמה – יש לו מידע מושלם וא-סימטרי לעומת שאר השודדים.

אם השודדים היו בוחנים את תוכנית השוד לעומק היו מגלים כי ישנם סיכונים לכך שמשהו עשוי להשתבש בתוכנית. עפ"י תורת המשחקים, אין לבטוח באדם בגלל שהוא ידיד, ניתן לבטוח בפרט אחר רק אם סיוע לך ישפר את מצבו. ושודדים, כך אני מניח, הם אנשים שמעדיפים את טובתם האישית על פני טובת האחר.

הסתכלות קדימה וחשיבה לאחור היו גורמים לשודדים להבין כי לכל שודד יש תמריץ להגדיל את חלקו בשלל ע"י רציחת חבר אחר לצוות. ברגע שהשודד מסיים את חלקו בביצוע השוד (פריצת הכספת, ניטרול האזעקה), הוא מאבד את חשיבותו לקבוצה ובכך מאבד את יכולת ההתמקחות שלו.

הג'וקר מנצל אסטרטגיה זו לטובתו. בתפקידו כמתכנן השוד, הנחה כל שודד בנפרד לחסל את חבר הצוות הקודם לו בשרשרת ביצוע השוד, כלומר כל שודד יחסל את "חברו" לאחר שזה סיים לבצע את חלקו בשוד ובכך להגדיל את החלק של כל שודד בקבוצה ע"י ניטרול חבר מחבורת השודדים.

אסטרטגיה זו לא הייתה יכולה להתקיים אם השוד היה מתבצע במקביל (סימולטנית) ע"י כל חברי הצוות, או אם השודדים היו חוזרים על השוד שוב ושוב. במצבים אלו יתכן כי חלוקה שווה בין כל חברי הצוות הייתה יכולה להתקיים לאורך זמן. אך הסרט רומז לנו כי לא כך הדבר כאשר מייד לאחר שהשודד הראשון מנטרל את מערכת האזעקה של הבנק, השודד השני יורה לו בגב. החבורה כבר לא תבצע שוד נוסף יחדיו.

השודדים לא מפנימים כי מה שעשו לאחרים יכול לקרות גם להם, והשודד השני הינו דוגמא לכך. לאחר שרצח את השודד הראשון, מתחיל השודד השני בפריצת הכספת, משימה אותה הוא מבצע בהצלחה. גם לאחר שהוא מסיים את חלקו בתוכנית השוד, הוא אינו מבין כי סופו יהיה דומה:

שודד שלישי: "איפה האיש של האזעקה?"

פורץ הכספת (שודד שני): "הבוס אמר לי להרוג אותו ברגע שהוא מסיים. חלק אחד פחות, נכון?" (הכספת נפתחת)

שודד שלישי: "מצחיק, הוא אמר לי משהו דומה"

פורץ הכספת: "הוא מה?! לא! לא!!!" (נורה בגב)

כעת זה כבר מובן לצופים כי הג'וקר מתכנן להרוג את כל אנשי צוות השוד, לאחר מכן אנו מגלים כי הג'וקר היה נוכח לכל אורך השוד כאחד השודדים, השוד מסתיים בשני הרוגים נוספים, כולל נהג רכב המילוט.

הג'וקר בהיותו השחקן החזק, הצליח להפריד את קבוצת השודדים לפרטים ולשכנע את שאר השחקנים, אחד אחרי השני, לפעול לפי רצונותיו, בסופו של דבר המשחק נגמר בכך שהג'וקר מקבל את כל העוגה לעצמו.

בסצנת השוד יש עוד אלמנטים רבים לתורת המשחקים:

·         קבוצת אזרחים יכולה בנקל לסכל את תוכניתו של שודד המנופף באקדח.

מהלך מאורגן של ההמון, גם אם הוא מורכב מאזרחים לא מזוינים, יכול לגבור על קבוצת שודדים. בכדי לבצע מהלך כזה נדרש תיאום ותקשורת בין האזרחים. השודדים בסרט יודעים זאת ומוודאים כי האזרחים לא יוכלו לתאם מתקפה מאורגנת ע"י הפחדת האזרחים ביריות באוויר, הכאתם ללא סיבה, תחיבת רימון לא נצור לפיו של אחד האזרחים כאשר פיו לוחץ על הניצרה ומונע מהרימון להתפוצץ  ואיסור דיבור בין האזרחים.

על אף אי-היכולת לתקשר, אחד האזרחים יכול לפעול באופן עצמאי ולקוות שהמהלך יצבור תנופה ואזרחים נוספים יצטרפו לפעולה לנטרול קבוצת השודדים. בכדי לדכא "גיבורים" מתוך קבוצת האזרחים, השודדים מדגימים את האלימות אותה הם יפעילו נגד ה"גיבורים" בכך שבאופן מיידי הם מחסלים את אחד מאבטחי הבנק.

השודדים מבטיחים את שיתוף הפעולה מצד האזרחים לא ע"י שימוש בתמריצים חיוביים (שכן עוגת השלל מהשוד הייתה מצטמקת), אלא ע"י הפחדה המבוססת על עונש חמור ובלתי מידתי. גם אם העונש כלל לא יופעל ואף אזרח לא יפגע, החשש מהעונש ימנע מהאזרחים לנסות לפגוע בתוכנית השוד.

·         השודדים נתקלים במכשול בביצוע השוד - עובד בנק שולף רובה ומתחיל לירות לעברם.

שני השודדים הנותרים מתכופפים ומחפשים מחסה, לאחר מספר יריות נוספות של עובד הבנק פונה אחד השודדים לשודד השני ושואל אותו אם אזלו לעובד הבנק הכדורים במחסנית. השודד (למעשה זהו הג'וקר במסווה לצורך השוד) מהרהר ולאחר מכן מהנהן כלפי השודד 'כן'. השודד השני מזנק מהמסתור ונורית לעברו ירייה נוספת שמחטיאה אותו במעט. כעת, באופן מיידי, הג'וקר מזנק מהמסתור ויורה לעבר עובד הבנק צרור יריות עד אשר הוא נפגע. הג'וקר פועל באופן נחרץ, מהיר וללא כל פחד כאילו הוא ידע בוודאות שכעת נגמרו לעובד הבנק הכדורים במחסנית. איננו יודעים אם הג'וקר טעה או שיקר בתשובתו לשודד.
אך ברור כי לג'וקר לא היה אינטרס לענות לשודד בתשובה אחרת.

נוכל לתאר את אפשרויות העומדות בפני הג'וקר בתרשים הבא:

אם הג'וקר היה עונה לשודד כי נשארו לעובד הבנק כדורים נוספים אז השודד היה נמנע מלפעול והג'וקר היה צריך נאלץ לפעול מול עובד חמוש או מול עובד ללא כדורים. לעומת מצב שבו הג'וקר עונה לשודד באופן שמניע אותו לפעול מול עובד הבנק, כך שלאחר ההסתערות של השודד הג'וקר ימצא מול 2 אפשרויות – עובד מנוטרל (פצוע או הרוג) או עובד ללא כדורים נוספים.

כאשר הג'וקר מהרהר בשאלה של השודד הוא מנתח את הבעיה מסוף המשחק לתחילתו, כלומר מסתכל קדימה וחושב אחורה, ומסיק שאם יענה "כן" יוכל להגיע למצב שבו העובד לא יכול לפגוע בו (כאשר העובד מנוטרל או לא חמוש), לעומת תשובה שלילית שתביא אותו למצב שבו יתכן שהעובד לא יכול לפגוע בו (כאשר העובד חמוש ומסוכן או לא חמוש).
התשובה "כן"' עדיפה במקרים מסויימים ולא גרועה יותר באף מקרה. כלומר, תשובה חיובית היא האסטרטגיה השלטת של הג'וקר. בכל מצב עדיף יהיה לג'וקר לענות תשובה חיובית מאשר לענות תשובה שלילית.

אני כבר לא יכול לחכות לראות את הסרט הבא בסדרה:

סיבה #347 מדוע לא להקשיב ליועצי השקעות

לפני למעלה משמונה חודשים, כתבתי פוסט על המעבר המהיר של לימור גרובר, יועצת השקעות בכירה בפסגות שסיקרה את מניית כי"ל, לתפקיד במחלקת קשרי משקיעים בכי"ל. אני בחרתי להתמקד במידת המקצועיות של האנליסטים הישראלים.

השבוע פורסם שבעקבות חקירה של רשות ני"ע, לימור גרובר נקנסה ב-7,500 ₪ עקב "פרסום עבודת אנליזה ללא כל גילוי בנוגע לניגוד עניינים בו מצוי כותב עבודת האנליזה ביחס לחברה המסוקרת". זה רק נשמע כמו סיפור משעמם. 
לימור גרובר סיקרה את מניית כי"ל 50 פעמים במהלך 3 שנים. כל המלצותיה של גרובר נעו בין חיובי מאוד לנייטרלי, אבל מרבית הסקירות (33 מתוך ה-50) היו חיוביות מאוד-מאוד לגבי מניית כי"ל.
במאי 2011  כי"ל ערכו כנס אנליסטים, לרוב מדובר באירוע משעמם, שכולל מצגת מכוערת וכיבוד טעים. הכנסים האלו מיועדים לכך שהחברה מנסה "למכור" את עצמה לאנליסטים והם בתמורה שואלים שאלות קשות. כנראה שבמהלך הכנס גרובר מאוד התרשמה מאנשי החברה שכן במהלכו היא פנתה אליהם וביקשה עבודה. מייד לאחר כנס האנליסטים, חזרה גרובר למשרדה ופירסמה ללקוחות פסגות, האנשים שאליהם היא מחויבת לפעול ביושר, ללא משוא פנים ובהגינות, המלצת קנייה למנית כי"ל. כמובן ללא גילוי נאות.
חודש וחצי לאחר מכן נערכה פגישה נוספת של גרובר עם אנשי כי"ל שבה נמסר לה טיוטת חוזה העסקה. כנראה שבמהלך פגישה זו נמסרו לה נתונים מאוד מעודדים לגבי מצב החברה, שכן שוב פעם מייד לאחר הפגישה הוציאה גרובר המלצה חדשה אשר מקנה לכי"ל מחיר יעד הגבוה ב-33% מהמחיר הנוכחי. ושוב ללא גילוי נאות.

אינני יודע מה היו המניעים של גרובר בפרסום המלצותיה, אני כן יודע שבשלוש השנים שהיא העניקה לכי"ל המלצות קניה חזקות המניה עלתה ב-0% וגרובר עברה לעבוד בכי"ל.

תנסו לזכור את הסיפור הזה בפעם הבאה שאתם קוראים המלצות של בית השקעות ישראלי.


בנובמבר 2011, בחרה הרשות לני"ע לקנוס את ירון שקדי, מנהל השקעות ובעלים של חברת השקעות קטנה (שקדי שוקי הון) ב-86 אלף ₪ בגלל שהוא כתב טוקבק שממליץ על קרן נאמנות שהוא מנהל. לימור גרובר מפסגות נקנסה ב-7,500 ₪ בלבד, על המלצות קנייה על החברה שממנה היא תכף מקבלת משכורת.

אני לא מומחה, אבל משהו פה נראה לי מוזר....

אפלייה על רקע כלכלי, או למה צריך לאפשר לעניים לנהוג שיכורים

נהוג לחשוב שאי השוויון בין עשירים לעניים מתבטא רק באופן חלוקת ההכנסות. אולם אפליית העניים הרבה יותר עמוקה.

דוברות משטרת התנועה מוציאה שוב ושוב ושוב הודעות לתקשורת על מבצעי אכיפה מוגברים נגד נהיגה בשיכרות, אכיפה הזו עלולה להיות אפליה נגד עניים.

בשביל לנתח את המצב, נשתמש במס' הנחות:

• כל עוד שתיית אלכוהול חוקית, אסור להפלות בין שתיינים. לכל האנשים יש זכות לבלות, בין השאר על ידי שתיית אלכוהול.
• עלות נסיעה במונית גבוהה מעלות נסיעה בתחבורה ציבורית או מעלות שימוש ברכב פרטי.
  לכן עיקר השימוש של עניים בתחבורה ציבורית יהיה באמצעות אוטובוס או רכבת.
• עיקר ימי הבילוי הכולל שתייה מתבצע בימי שישי-שבת.

כאשר עשיר ירצה לשתות, תעמוד לרשותו האפשרות להגיע אל מקום הבילוי ובחזרה באמצעות מונית, שכן העשיר יכול להתמודד בקלות עם עלות מונית גבוהה, הוצאה נוספות של כ-100 ₪ (הלוך וחזור) על פני התמודדות עם חוסר הנוחות שבנסיעה באוטובוס או "עלות" איבוד הרישיון.

כאשר עני ירצה לשתות, הוא לא יוכל לעמוד בעלות הגבוהה של מונית ולכן יעדיף תחבורה ציבורית אחרת, אולם בימים שבהם מתרכזת פעילות הבילוי,  התחבורה הציבורית איננה פעילה. האפשרות היחידה העומדת בפני העני שרוצה לשתות היא לנהוג בשיכרות או כלל לא לבלות.

כמו כן, מאחר ומרבית מקומות הבילוי נמצאים בערים שעלות הדיור בהם יקרה (תל אביב, חיפה), העשיר יכול להתגורר בסמוך, כלומר במרחק הליכה. לעומת העני, שנדרש להתגורר במטרופולין העירוני (ר"ג/גבעתיים, חולון/ראשל"צ – במקרה של ת"א, קריות – במקרה של חיפה), כלומר במרחק נסיעה.
כמובן שאכיפת איסור הנהיגה בשיכרות היא לא אפלייה נגד עניים, למעשה ההפך מכך (נהיגה בשיכרות מובילה לתאונות. כאשר העני יגיע לטיפול רפואי, מערכת הבריאות תפלה אותו). אי הפעלת תחבורה ציבורית בשבת היא האפלייה האמיתית.
תחבורה ציבורית מקלה על האפשרות של אי אחזקת רכב וכן מקרבת בין ישובי הלווין לבין המרכז התרבותי ולכן מאפשרת לחסכון בעלות הדיור.

השקר על חברה שתורמת לקהילה

פעילות הפילנתרופיה של מרבית הארגונים מתמקדת בתרומה כספית, בדגש על ניתוק מוחלט מפעילות הליבה של הארגון.

הארגון יעדיף לתרום כסף ולא לרתום את מהות הארגון לנושאים שלדעתו חשובים (למעט הנושא החשוב מכל – רווח). למשל במקום שבנק הפועלים יעודד קריאה בקרב ילדים, הבנק יכול להשקיע את אותו סכום (כ-50 מלש"ח) בנושא אותו הוא מכיר מצוין, הקטנת הריבית על משיכת יתר (אוברדראפט) לעניים.  טבע תורמים לנפגעי נפש עקב פעולות טרור, אולם היו יכולים לממן את הנושא אותו הם עושים הכי טוב בעולם - רפואה מונעת (חיסונים, הדרכה, מזון מתאים) לאוכלוסיות חלשות.

אולם עצם העיסוק בנושא הריבית על משיכת היתר ע"י הבנק (או מחיר התרופות ע"י טבע), עלול להביא לאסון ביחסי הציבור של הבנק ולמקד את תשומת הלב של יתר הלקוחות בריביות הגבוהות שהבנק גובה.  כמו כן, ככל שהתרומה תהיה קרובה יותר לליבת הארגון, גדלה האפשרות שהתקשורת/לקוחות תקשר בין שולי הרווח הגבוהים של הארגון לבין שיעור התרומה המזערי של ארגונים בישראל (עוד על הנושא בפוסט של יובל דרור).

את פרויקט נובה הכרתי במסגרת עבודה שנדרשת להכין בקורס שיווק במגזר השלישי בתואר השני.

הכרתי וממש התלהבתי.

נובה מרכיבה צוות של סטודנטים מצטיינים, ראש צוות שה-day job שלו הוא יועץ/אנליסט בחברות ייעוץ (כלכלי/אסטרטגי) ומנטור, איש עסקים בכיר.

הצוות מעניק ייעוץ לעמותות במגוון נושאים: איתור כשלי שוק, הכנת תוכנית עבודה לפרויקט, קביעת מדדים וכו'. נושאים איתם חברות הייעוץ מתמודדות מדי יום.

הסטודנטים זוכים בניסיון בשטח, ראש הצוות מקבל נטוורקינג ואיש העסקים חשיפה למאגר עובדים פוטנציאלי. וכולם מקבלים את הזכות לתרום בחזרה לחברה.

מרבית התרומות של אנשים הם בכסף או בזמן. נובה מאפשרים לפרט לתרום בליבת העשייה שלו. תרומה כספית היא בשווי קבוע (100 ₪ שווים 100 ₪), שווי תרומת זמן תלוי באופי הפעילות, למשל התנדבות בהכנסת פריטים לחבילות מזון שוות ערך לשכר מינימום ולכן 10 שעות התנדבות שוות כ-281 ₪, אולם שווי הזמן של חלק גדול מהמתנדבים עולה על שכר המינימום, זהו היתרון היחסי של עמותת נובה. מרבית פרויקטי הייעוץ הכלכלי או אסטרטגי מתומחרים גלובאלית, אולם עלות שעת עבודה של יועץ היא בשווי של 200-400 ₪ (תלוי בסוג הפרויקט וכישורי היועץ). כך שאותם 10 שעות התנדבות שוות לעמותה 2,000-4,000 ₪ (פי 7-14 מהתנדבות "רגילה"). ניתן לכמת את התרומה המשמעותית שעמותות מקבלות מכל פרויקט של נובה, למעשה נובה מתמחרים כל פרויקט בכ-100,000 ₪, הערכה זהו אומנם גבוה מדי לדעתי, אך גם אם נפחית 30%, עדיין מדובר בתרומה לעמותה בשווי של עשרות אלפי ₪.

אני כבר יצרתי קשר עם נובה בשביל לתאם את התנדבותי בפרויקט.

הסוד לנישואים ארוכים ומאושרים

עבור רוב האנשים פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הם הדבר המשעמם בעולם. רוב האנשים צודקים.

אבל לעתים (רחוקות) בתוך ערימת הנתונים, מתחבאים כמה דברים מעניינים.

הלמ"ס פרסמו נייר עבודה על הקשר שבין השכלה לנישואין, במאמר הזה יש גם דברים מעניינים:

• תוך כמה זמן צריך להתחתן*?

3 שנות זוגיות.

חלק מהתהיות של בני זוג היא האם הקשר יוביל לחתונה או שהוא "בזבוז זמן", עפ"י הלמ"ס 55% מהזוגות שבאמת מתחתנים, מתחתנים לאחר 3 שנות זוגיות. לאחר 3 שנות זוגיות, הסיכוי להתחתן הולך ויורד. כמו כן, אם הסיכוי להתחתן הולך וקטן אם גיל האישה הוא מעל 28 או גיל הגבר מעל 29.

• עם מי כדאי להתחתן?

עם אנשים שדומים לך ועדיף שתהיה בעל השכלה השכלה אקדמאית.
אם אחד מבני הזוג הוא בעל השכלה תיכונית והשני בעל השכלה אקדמאית, הסיכוי להתגרש הוא הגבוה ביותר, גם אם שני בני הזוג בעלי השכלה אקדמאית בלבד, הסיכוי להתגרש גבוה (אבל פחות).
כל הנתונים (תוחלת שנות הנישואים, שכיחות הגירושים, מס' הגירושים לאחר 4 שנות נישואים וכו') מצביעים על כך שכאשר בני הזוג למדו, שיעור הגירושים נמוך ביותר. הסיכוי של בני זוג שלא למדו להתגרש תוך 4 שנים הוא פי 2.5 מזוגות בעלי השכלה אקדמאית.

• אבל אני ללא השכלה אקדמאית, אז אני בהכרח אתגרש?

לא. ככל שפער ההשכלה בין בני הזוג גבוה יותר, כך הסיכוי להתגרש עולה. אם אחד מבני הזוג לא למד, כדאי לו או לה להתחתן עם בן/בת זוג שגם לא למד, אחרת הסיכוי לגירושים יעלה פי 3(!).

• אני מאוד לא רוצה להתגרש, עם מי כדאי להתחתן?

הקמפוס הוא אזור הדייטינג החם ביותר, המקום הטוב ביותר למצוא בן/בת זוג. אם בני הזוג למדו ביחד (אותו מוסד, אותם שנים) הסיכוי לגירושים יורד ב-33% לעומת זוגות שלמדו במוסדות שונים ובשנים שונות.

• התחתנו. שנינו בעלי השכלה אקדמאית, עשינו הכל בשביל להימנע מגירושים, איך נדע אם זה הצליח לנו?

מזל טוב! להשכלה יש בעיה... שיעור המתגרשים ב-4 השנים הראשונות גבוה יותר משאר הקבוצות באוכלוסיה. אם עברתם את ארבעת השנים הראשונות של הנישואים בהצלחה, כנראה שכבר לא תתגרשו.
למרות שאם אתם צריכים לקרוא את הפוסט הזה בשביל לדעת האם יש סיכוי שתתגרשו, מצבכם רע.


*בפוסט הזה, קצת התעלמתי מסודות הנישואים של אנשים ללא השכלה אקדמאית... אולי בעתיד אכתוב פוסט גם בנושא הזה.

רמי לוי יעשה לנו צדק חברתי

הדרישה המרכזית של דפני ליף הייתה להגדיל את הוצאות הממשלה והשירותים שהממשלה מספקת לאזרחים. דרישה זו הייתה מוזרה מאוד בעיני. המחאה הייתה נגד ממשלה לא מתפקדת שמנהיגה סדר עדיפות שגוי שמנציח עוני ובערות. הפתרון שמנהיגי המחאה הציעו, היה לתת לממשלה עוד כוח ואחריות.

לטעמי זהו פתרון שגוי. הפתרון נמצא בביטול כשלי שוק ומתן הזדמנות ליזמות פרטית.

יזמות פרטית עובדת

שר התקשורת, משה כחלון, הוביל מספר צעדים להרחבת התחרות בשוק התקשורת. התפיסה של חלק מהתקשורת הכלכלית הייתה שאלו צעדים פופוליסטים, אולם ההשפעה האמיתית של מהלכים אלו מתגלה רק עכשיו. בתחילת דצמבר, רמי לוי ישיק מפעילה סלולארית וירטואלית (על בסיס הרשת של פלאפון). המפעילה החדשה תציע תמחור אגרסיבי של 20 אג' לדקה (לעומת עד 40 אג' לדקה במצב הנוכחי). המהפכה האמיתית של רמי לוי, תהיה ביטול ההתחייבות לרשת שנוצרת ע"י רכישת המכשיר מהמפעיל. המפעילה החדשה תציעה מכשירים פשוטים בתמחור אגרסיבי ועם אפשרות לפריסת תשלומים דינמית, בניגוד למפעילות הקיימות שמחייבות את הלקוח ברכישת מכשיר ב-36 תשלומים. מהלך זה מוביל לכך שפלאפון וסלקום ישיקו תוכניות בתמחור מוזל.

ההוצאה לתקשורת מהווה חלק משמעותי מההוצאה לצריכה פרטית בישראל, הפחתת ההוצאה לתקשורת, במיוחד בקרב סגמנט המשתמשים "העניים", אלו שצורכים מעט שירותי תקשורת, הוא יישום אמיתי של צדק חברתי.

תרגיל העוקץ של חברת החשמל

אתמול (24/10/2011) הודיעה רשות החשמל על העלאת תעריף החשמל ב-4.7% בנוסף להעלאה של תעריך החשמל בכ-9% באוגוסט השנה.

1.       באוגוסט השנה החליטה רשות החשמל על העלאת תעריף החשמל ב-20%. העלאת התעריף נובעת מכך שהשימוש בגז להפקת חשמל קטן  עקב שיבושים באספקת הגז המצרי. לצורך עידוד שימוש בגז הממשלה החליטה על מתן פטור לחברת החשמל מתשלום מע"מ לרכישת הגז. שיבוש באספקת הגז המצרי הוביל לכך שחברת החשמל נאלצת להשתמש בסולר, אולם על הסולר מוטל מע"מ ובלו (כמו על הבנזין לרכב). מיסים אלו אינם מוטלים על הגז, רק על הסולר. השיבושים באספקת הגז המצרי (הפטור ממס) , הוביל לכך שחברת החשמל רכשה סולר (שחייב במס), תשלום המס העודף נובע מכך שבמצרים לאחר המהפכה השתנה היחס לישראל ואספקת הגז הופסקה, נושא זה לא נכלל בתחזיות גביית המיסים אשר על בסיסם הוכן תקציב המדינה לשנים 2011-2012 והוביל לגבייה נוספת של 1-1.5 מיליארד ₪ מעל לתחזית.הממשלה נענתה ללחץ הציבורי והקטינה את עליית תעריף החשמל ל-10% בלבד. כל זה היה לפני חודשיים. בינתיים המחאה שקטה, גלעד שליט שוחרר, שביעות הרצון מהממשלה גדלה ומחירי החשמל עולים. הממשלה מקווה שהציבור שכח את העלאת התעריף באוגוסט, כך שהעלאת התעריף ב-4.7% בלבד, לא תגרום ללחץ ציבורי. אל תתפלאו אם עוד חודשיים תעריפי החשמל יעלו בעוד 4.2% וישלימו העלאת תעריף של 20% כפי הממשלה תיכננה.
2.             חברת החשמל מפרסמת המון, למעשה היא מפרסמת בכ-14 מליון ₪ בשנה, מאחר ואין לחברת החשמל מתחרות זה נראה מאוד מוזר... לטענת החברה הפרסום שלה הינו לעידוד חסכון בצריכת חשמל. עידוד שימוש יעיל בחשמל זו מטרה חשובה. שימוש עודף בחשמל מוביל לזיהום, פגיעה בתוצר הלאומי, אינפלציה ולהוצאות תשתית משמעותיות של הממשלה. אולם יתכן שלחברת החשמל יש מניע נוסף בעידוד חסכון בצריכת החשמל. או כפי שחברת החשמל ניסחה את זה: "תקופת הקיץ האחרונה אופיינה כתקופה נוחה יחסית, מה שהביא לירידה בביקוש לחשמל שהקטינה את הכנסות החברה בכ-400 מיליון שקל ביחס לתחזיות הקודמות"
   ואם זה נראה לכם מוזר, אתם צודקים... ניסחתי את זה באינפו-גרפיקה:

הלם!

מערכת המס בישראל מעודדת אי שיווין

דרישות המחאה החברתית הן רבות ומגוונות. אולם ניתן לסווג אותם לשני סוגים, דרישות הנוגעות לצד ההוצאות (רמת המחירים הגבוהה) ודרישות הנוגעות לצד המקורות (ההכנסה הנמוכה).

מנהיגי המחאה מתייחסים לנושא המס כאקסיומה, לעתים קרובות נשמעות טענות שרמת המס בישראל גבוהה וחייבים להוריד אותה. אנשי האוצר טוענים שהורדת המסים תיצור גרעון תקציבי.

בפוסט הזה אבדוק את הטענה שרמת המיסוי בישראל גבוהה (ספוילר: היא לא) ושחלוקת המס אינה צודקת (ספוילר: המסים לא צודקים).

ארגון ה-OECD  מפרסם נתונים בנוגע לרמת המיסוי במדינות הארגון. עפ"י הנתונים, ישראל מדורגת במקום 16 מתוך 28 מדינות ברמת המס הכוללת. רמת המיסוי הכללית בישראל (31.4%) נמוכה בכ-9% מרמת המיסוי הממוצעת במדינות ה-OECD (34.1%)

כלומר, רמת המיסוי בישראל לא גבוהה יחסית למדינות אחרות, רמת המיסוי אפילו נמוכה מהממוצע.

מס הכנסה
נתניהו טוען שרמת המיסוי על ההכנסה גבוהה ולכן מתעקש על הפחתת מס ההכנסה. אולם בחינת הנתונים מגלה שהרפורמות במערכת המיסוי השפיעו משמעותית על מדרגות המס, כל שבישראל מס ההכנסה הוא מהנמוכים בעולם. ישראל מדורגת במקום ה-20 מתוך 27 מדינות שנסקרו. מס ההכנסה בישראל (6.3% מהתוצר) נמוך בכ-30% מהממוצע במדינות ה-OECD (8.9%).

כלומר, התקבולים ממס על הכנסה בישראל הם ברמה מהנמוכות בעולם.

אם כך מדוע הציבור מרגיש שהמסים בישראל גבוהים?

מס עקיף (=מע"מ)
בישראל יש המון סוגים של מסים עקיפים (מע"מ, ארנונה, מים, אגרת טלוויזיה, טסט לרכב, עמלות לשירותים ממשלתיים כמו הוצאת דרכון וכו') שמהווים נטל משמעותי. למעשה לפי נתוני ה-OECD  המס על סחורות ושירותים בישראל גבוה בכ-17% מהממוצע במדינות החברות בארגון. ישראל ממוקמת במקום ה-6 מתוך 29 מדינות.

כלומר, המסים העקיפים בישראל הם מהגבוהים בעולם.

בפוסט קודם (מע"מ זה טוב?), הצגתי את ההשפעה השלילית של מסים עקיפים על השוויונית במשק. עפ"י נתוני ה-OECD, מס ההכנסה (אשר מקטין את רמת השוויון במשק) נמוך מהממוצע, לעומת זאת מע"מ (שמגדיל את אי השוויון בחלוקת ההכנסות) הינו גבוה יחסית למדינות אחרות. כאשר משלבים את שני סוגי המס, סך היטל המס בישראל הינו סביר ותואם לרמת המיסוי במדינות המפותחות.

סך המסים בישראל הם בהתאם לממוצע במדינות המפותחות, הבעיה היא בחלוקת הנטל.
בשנים האחרונות ההכנסה לנפש בישראל נשחקת ראלית, לעומת עלייה במחירים ובהוצאה לצריכה פרטית. שחיקת ההכנסה לנפש הובילה לכך שסך ההכנסה הפרטית נשחקה ולכן משקל מס ההכנסה מהתוצר קטן.
עליית המחירים הובילה לכך שסך ההוצאה הפרטית במשק גדלה ולכן משקל המע"מ מהתוצר גדל.
מערכת המס בישראל כשלה להתמודד עם השינויים המאקרו כלכליים במשק, עליית מחירים ושחיקת השכר.
המסים המוטלים על עניים ומעמד הביניים הינם משמעותיים, המסים המוטלים על בעלי שכר גבוה אינו תואם את הממוצע במדינות המפותחות, במיוחד בזמן שהמס על ההון נמוך ומס ירושה לא קיים.

מע"מ זה טוב?

לא מעט דרישות של מנהיגי המחאה נוגעות בנושא של העלאת מס הכנסה והורדת המע"מ. בין שני סוגי המיסים האלו יש הבדל משמעותי.
מס על הכנסה (מס ישיר) הוא מס פרוגרסיבי, מקטין את הפערים. לעומתו מס על הוצאה (מס עקיף) זהו מס רגרסיבי, מגדיל את הפערים. זהו פישוט של אפשרויות המיסוי. מס עקיף יכול להיות פרוגרסיבי כמו שגם מס ישיר יכול להיות רגרסיבי. אבל באופן שבו המיסים האלו מופעלים במדינות המערב, ההשפעה שלהם היא קלאסית.
הצורות שבהן ניתן לגבות מיסים רבות ויצירתיות, אולם לרוב מס על הכנסה יהיה מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות, מס על הוצאה (מס עקיף) יהיה מע"מ, ארנונה, בלו על הדלק, מיסי יבוא, טסט לרכב, מחירי חשמל ומים.


בשביל להבין מדוע מס על הכנסה מגדיל את הפערים אשתמש בדוגמה:
נניח ששני חברים, עשיר ועני, אוהבים מאוד עגבניות ולכן ההוצאה היחידה שלהם היא לקנות מדי חודש 6,000 עגבניות (הם מאוד אוהבים עגבניות). העשיר מרוויח 10,000 ₪ בחודש ומשלם 30% מס הכנסה, כלומר 3,000 ₪. העני מרוויח 5,000 ₪ ומשלם 10% מס הכנסה, כלומר 500 ₪.
עגבנייה עולה 0.5 ₪, שמתוך מחיר זה 8 אג' הם מע"מ (16%), סך ההוצאה על 6,000 עגבניות היא 3,000 ₪, שמתוכם 480 ₪ הם מע"מ.

נרכז את הנתונים בטבלה:

מס ההכנסה מהווה נטל משמעותי על העשיר (30%), פי 3 מאשר על העני, שנאלץ לשלם רק 10% מהכנסתו למס הכנסה.

המס העקיף (מע"מ), מהווה נטל זניח על העשיר, רק 5% מהכנסתו, מחצית מהנטל שעל העני, שנאלץ לשלם 10% מהכנסתו למע"מ. 
לאחר שיקלול השפעת המע"מ על שיעור המס שהעשיר והעני משלמים, שיעור המס המוטל על העשיר גדל רק ב-16%, שיעור המס המוטל על העני גדל ב-100%.
ככל שנגדיל את מס הכנסה העשיר ישלם יותר (באחוזים מההכנסה), כל שנגדיל את המע"מ העני ישלם יותר (באחוזים מהכנסה). 
כמו כן, העני מוציא את כל הכנסתו על רכישת סחורות ושירותים, שכן הוא אינו מרוויח מספיק בשביל לחסוך, כך שהעני משלם מע"מ על כל הכנסתו. לעומתו, העשיר מפנה חלק משמעותי מהכנסתו לחסכון, כך שהוא משלם מע"מ רק על חלק מהכנסתו.

ככל שמס ההכנסה קטן, נטל המס שמוטל על העשיר קטן. במיוחד בישראל, שבה מחצית מהאוכלוסייה כלל אינה משלמת מס הכנסה. ככל שהמיסים העקיפים גדלים, נטל המס שמוטל על העני קטן.
 זו הסיבה שמיסוי הכנסה והון מהווים נטל על עשירים ומיסוי הוצאות פוגע בעניים.

הערות על התפטרות מנכ"ל אורנג'

את הפוסט משיח כבר לא מטלפן העליתי ב-6/7/2011. בפוסט הבאתי סימנים לכך שחברות הסלולר עלולות להפוך לספקיות אינטרנט סלולרי. וזהו. עידן רווחי הענק עומד להסתיים.

מנכל פרטנר, יעקב גלברד, הרצה בכנס מנהלי הכספים שנערך ב-12/9/2011, זה מה שהיה לו להגיד:

"היקף השימוש בדאטה צפוי לגדול ב-2014 פי מאה ביחס לשנת 2011. אנו מציעים כיום חבילות סלולריות העשירות בטכנולוגיות VOIP, ולפיכך מוודאים שהמסלולים שלנו עתירי דאטה. חברות התקשורת עלולות להפוך בחלוף הזמן כ'צינור טיפש', אשר מעבירות מידע ללא שליטה עליו"

ניתן היה לחשוב שמנכ"ל פרטנר מזהה את השינויים בתעשייה ואת השינויים הנובעים מכך לחברה שאותה הוא מנהל, הרי גלברד אמר "פרטנר חייבת לעבור תהליכים של שינוי". אבל זה לא קרה. במקום זה פרטנר התמקדו בשוק החרדי  ובטעויות בחשבון הלקוח. הנהלת פרטנר (ושאר חברות הסלולר) הייתה צריכה לפעול לשינוי משמעותי של המודל העסקי הנוכחי, להכין מוצרים תחליפיים ומשלימים כך שההכנסות החברה לא יפגעו. במקום זאת בחרה הנהלת החברה להתמיד במוכר והידוע. בירידת הרווחים הואשם הרגולטור הרשע והפתרון שנמצא הוא  פיטורים.
בשביל להקצין את הניתוק בין הנהלת החברה ללקוחות, גלברד יצא נגד מכשיר הסמארטפון הפופולארי ביותר של אורנג', האייפון, "אם הבחירה הייתה תלויה בי, לא הייתי קונה מכשיר של אפל". מנכ"ל שלא מאמין במוצר המוביל של החברה שלו, לא יכול להישאר בתפקידו.

כך ש הודעה הבוקר (14/9/2011) שגלברד התפוטר מהחברה לא הייתה הפתעה. ההפתעה היא שהפתרון שהדירקטוריון החליט הוא עוד מאותו הדבר.

באמת צריך הרבה זוגות נעליים?

בת הזוג שלי אוהבת נעליים. אני לא מתכוון שהיא רק אוהבת לנעול אותם, אלא שהיא נהנית לאסוף עוד ועוד זוגות נעליים.

היא אומרת שלקנות נעליים בקיץ עבור החורף הבא זו "השקעה" טובה (וכאשר החורף מגיע - היא חייבת לקנות כמה שמלות שיתאימו לנעליים) ושהמחיר הוא לא השיקול העיקרי (במקרה שהנעליים ממש ממש יפות).

נהוג להתייחס למוצרים כבעלי "גמישות ביקוש נייטרלית ביחס להכנסה", אם הצרכן לא רוכש פחות כאשר הכנסתו יורדת. מוצרים יכולים להיות גם בעלי "גמישות ביקוש נייטרלית ביחס למחיר" אם הצרכן לא רוכש פחות כאשר המחיר עולה. אני חושש שבמצב של בת הזוג שלי, היא קצת משתי האפשרויות.

אם נתייחס לכך שאדם צריך זוג נעליים אחד בשביל לא ללכת יחף (ואולי גם זוג כפכפים - בשביל הים), אז יתכן שבמקרה שלנו מדובר במצב חריף של "ביקוש שולי גדל", ככל שיש לה יותר נעליים - היא רוצה יותר נעליים.

או כמו שקארי בראדשו אמרה באחד מהפרקים של סקס והעיר  "הנעליים החדשות שלי לא צריכות להיענש בגלל שאין לי כסף"

מס ירושה - המס הצודק ביותר?

מנהיגי המחאה ברוטשילד פרסמו מסמך דרישות בעלות מוערכת של 60 מיליארד שקל, הייתי מציע להתייחס למספר הזה בזהירות, מניסיון שלי בתחשיבי משימות גדולות, תחזיות שנעשות בתוך מספר ימים הם על הגבול שבין ניחוש לשקר. תגובת מנהיגי המחאה היא לנסות לאתר מקורות תקציב – ביטול הפחתת מס החברות ומס הכנסה, הוספת מדרגת מס נוספת וכו'.

זוהי הזדמנות טובה לבחון הטלת מס ירושה.

מס ירושה מוטל לפי שיעור מסוים על ירושות הגבוהות מרמה מסוימת. לדוגמא, מס של 20% על ירושות הגבוהות מ-50 מיליון שקל. בארה"ב מס הירושה הוא 45% על ירושות מעל מיליון דולר ובבריטניה מס הירושה הוא 40% על ירושות הגדולות מעל 275,000 ליש"ט.

הטוענים בעד מס ירושה מציינים שזהו מס פרוגרסיבי, אשר מוטל רק על העשירים ולכן מקטין את אי השוויון. כמו כן, שיטת השוק החופשי אפשרה לאותם עשירים לצבור את הונם העצום ולכן קיימת זכות מוסרית שהחברה (אשר אפשרה להם להתעשר) תבקש להטיל מס על עושר זה. בנוסף, הטלת מיסוי על הכנסה שהתקבלה ללא כל כישרון או כישורים (למעט הכישרון להיוולד למשפחה הנכונה) עדיפה על מיסוי הכנסה הנובעת מעבודה קשה ויומיומית.

המתנגדים להטלת מס ירושה טוענים כי הטלת מס ירושה מביאה להקטנת שיעור החיסכון במשק, שכן העשירים יעדיפו לצרוך את הונם מאשר להוריש את הונם ולחוב במס בגינו. ההנחה בטענה זו היא שחסכון טוב למשק, וצריכה מוגברת לא. נגד טיעון זה אפשר לציין מחקר (וילארל, 2006) אשר לא מצא קשר בין מס הירושה לסכום החסכון.

טיעון נוסף נגד מס הירושה הוא שהמס מוטל על הכנסות שכבר חויבו במס, כלומר הכנסה הנובעת מעבודה חויבה במס (מס הכנסה), הכנסה הנובעת מהון גם כן חויבה במס (מס רווחי הון) ולהטיל מס כפול הינו הוגן. נגד טיעון זה אפשר לציין שמס הירושה אינו מוטל על הנפטר (אשר הרוויח כסף ושילם מס), אלא על היורש שקיבל ירושה ולא שילם בגינה מס. כמו כן, למדינה עומדת הזכות להטיל מס, גם אם זה אינו מעשה צודק.

קיימים טיעונים נוספים נגד מס ירושה: המס מוטל על פרט שנמצא בתקופת שכול ולכן יגרום לעצב נוסף, מס ירושה מייצר תעשייה של תכנוני מס ומעלימי מס ולכן הטלת המס עלולה להביא אנשים לעבור על החוק. טיעונים אלו הזויים מספיק בשביל שלא יהיה צורך להתיחחס אליהם ברצינות.

ועדת בן בסט לרפורמה במיסוי הישיר המליצה בשנת 2000 על הטלת מס ירושה, בנק ישראל הצטרף להמלצה זו. אולם ועדה ברשות יעקב נאמן, המליצה לא להטיל את מס הירושה בטענה שהמס שיגבה הינו בסכום מזערי.

לא קיימים נתונים לגבי מספר וגובה הירושות בישראל ולכן לא ניתן לחשב את סכום הגבייה הצפוי, אולם ניתן לנסות לחשב את המס הצפוי.

לצורך החישוב נאלצתי לבצע הנחות, להלן פירוט:

מספר המיליונרים בישראל הוא 10,153, המהווים 0.1344% מכלל האוכלוסייה. בארה"ב מספר המיליונרים הוא 2,866,200, המהווים 0.9214% מהאוכלוסייה, כלומר פי 6.8 מישראל.

מספר הפטירות בישראל – 34,369 בשנה (בשנת 2010)

חוקי מס העיזבון זהים לאלו הנהוגים בארה"ב

שער הדולר: 1$=3.5 ₪.

(מקור לנתונים הנוגעים לארה"ב:  http://assets.opencrs.com/rpts/RL32768_20050408.pdf, נתונים הנוגעים לישראל הינם מחושבים)

כלומר, סכום המס החזוי הוא 305,101,897 ₪, מספיק בשביל לממן חינוך חינם מגיל 3 עד גיל 5 לשליש מהילדים.

אם תרצו להבין מדוע המס אינו מוטל, נסו לחשוב מי הנפגעים העיקריים מהטלת מס על הון אדיר

חוויות מבילוי בסופר - מגה בול

את הקניות השבועיות אני עושה לרוב במגה בול, לעיתים בשופרסל (ולעיתים רחוקות גם ברשתות הפרטיות).
מבין הרשתות בארץ מגה היא הרשת הפחות מתוחכמת. ללא מערכות עיבוד וכריית נתונים, יכולת השיווק שלהם מתבססת על תחושות בטן.
בכל שבוע אני מוצא שגיאות ובלבול בסניפי של מגה בול, אשתדל להעלות דברים מעניינים. 
בעבר הייתי מעלה תקלות כאלו לעמוד הפייסבוק של מגה, אבל הפוסטים היו נמחקים. כנראה שיש ממ"חים שחושבים שצנזורה היא המשמעות האמיתית של הניו-מדיה

חשבתם שאריזת חסכון נועדה להיות זולה יותר? לא תמיד.

לימודי הכלכלה לא מלמדים כלכלה (או למה במכונות גלידה תמיד יהיה רק שוקו-וניל)

מודל הוטלינג הוא דוגמא טובה לאיך לא ללמד כלכלה.

בתואר הראשון עשיתי את הקורס "כלכלה אזורית", המרצה דיברה במשך שני שיעורים (של שעה וחצי כ"א) על מודל הוטלינג, השיעורים כללו מושגים כמו סוגי פונקציית רווחה חברתית, שיווי משקל של אופטימום מקומי ונרחב ודיפרנציאציה בייצור. לפי המודל (כך לימדו אותנו), כדאי למקם חנות בין שני מרכזי אוכלוסייה. למשל – אם נפתחת פיצוציה מול בית מס' 15, ברחוב שבו יש 100 בתים ונפתחת פיצוציה נוספת מול בית מס' 65, אז יותר אנשים יעדיפו ללכת פחות כאשר הם רוצים לקנות סיגריות ולכן יעדיפו את הפיצוציה השנייה.

הנה ציור שאולי יסביר את כוונת המודל:

ואם המודל הזה נשמע לכם טיפשי ומובן מאליו, אז אתם צודקים לחלוטין. אבל אני נאלצתי לחזות בהוכחה מתמטית, באמצעות משוואת נאש בכך שהמצב הזה אכן אמיתי.

רק כמה חודשים אחרי אותו קורס חסר תועלת, התחלתי לחשוב על המשמעויות האמיתיות של המודל. לפי מודל הוטלינג, כדאי לאותה פיצוציה לעבור למרכז הרחוב ואז להיות חשופה לקהל גדול יותר. כל האנשים שגרים משמאלה יעדיפו להגיע אליה, וכל האנשים שמימינה, אבל עדיין יותר קרובים לפיצוציה זו מאשר לפיצוציה השניה, גם יעדיפו להגיע אליה. כך שכל עוד משמאלה אין פיצוציה נוספת, כדאי לאותה פיצוציה לזוז עוד ועוד ימינה עד שתגיע להיות צמודה לפיצוציה הפחות מוצלחת. אותו תהליך יקרה לפיצוציה השניה, עד ששתי הפיצוציות יגיעו לאותה נקודה – אמצע הרחוב.

ואם התהליך הזה מזכיר לכם תהליכים אחרים – אתם צודקים. בפוליטיקה, המפלגות הגדולות נאבקות על קולות הבוחרים, מאחר ואין מפלגה משמעותית משמאל לעבודה, אז כל מצביעי השמאל מצביעים לעבודה וחלק ממצביעי המרכז גם כן. מאחר ואין מפלגה משמעותית מימין לליכוד, כל מצביעי הימין מצביעים לליכוד וחלק ממצביעי המרכז גם כן. אם הליכוד יזוז שמאלה (למרכז), ואף מפלגת ימין חדשה לא תקום, אז הליכוד עדיין יזכה בקולות הימין אבל ביותר מקולות המרכז, ואותו דבר למפלגת העבודה. כך שלשתי המפלגות כדאי להפוך למפלגות מרכז, הליכוד יהפוך למרכז-ימין והעבודה תהפוך למרכז-שמאל. ומה קורה כאשר שתי המפלגות עושות את ההפך, הופכות לימין ושמאל קיצוני? מגיעה מפלגה חדשה שנמצאת בדיוק במרכז ולוקחת מהן את הקולות. ואז לשתי המפלגות יש תמריץ לחזור למרכז, ביבי תומך במדינה פלשתינאית ומנהיג העבודה... טוב בעבודה ממשיכים לא לעשות כלום.

כלומר לכל המשתתפים יש תמריץ להגיע למרכז המיינסטרים. אותו דבר קורה בתחומים נוספים – מוזיקה, ספרות, קולנוע או בכל תחום שקשור לקהל הרחב. 

אפשר לתת דוגמא מעולם הגלידות. אומנם רוב האנשים לא יבחרו בשוקו או וניל כטעמי הגלידה האהובים עליהם, מעט מאוד אנשים יבחרו את הטעמים האלה כטעמים השנואים עליהם. כאשר גלידריה חייבת למכור רק שני טעמים, היא תעדיף לא להסתכן ולמכור את הטעם שמעט אנשים *לא* אוהבים. במכונות לגלידה אמריקאית, הגלידריה נאלצת לבחור רק שני טעמי גלידה שאותם ניתן יהיה למכור ואכן במכונות גלידה אמריקאית תמיד יהיה רק את הטעמים שוקו-וניל.

כתבת את ניתוח המניות הזה לבד?

השבוע פורסם שלימור גרובר, מנהלת מחלקת ה-Sell Side בפסגות, עוברת לכי"ל. שם היא תצטרף למחלקת קשרי הלקוחות המשקיעים.
הביקורת של התקשורת הופנתה לכך שלימור גרובר פירסמה סקירה חיובית מאוד על מניית כי"ל עשרה ימים לפני המעבר לתפקיד החדש. הקרבה בין פרסום ההמלצה לבין המינוי עוררה חשד שעלול להתפרש כניגוד עיניינים.
אני לא מכיר מספיק את הנושא בשביל לבקר את המעבר של לימור גרובר. הפוסט יעסוק בסוג הכישורים הנדרשים מאנשי מחלקת ה-sell side.
גוף המחקר של (רוב) בתי ההשקעות בישראל מורכב משני גופים:
Buy Side - המחלקה שמוציאה ניתוחי שוק ומניות לשימוש פנימי של בית ההשקעות. המלצות אלו עוברות לאנליסטים ולמנהלי בית ההשקעות, אבל לא מתפרסמות בתקשורת או מועברות ללקוחות. הניתוחים של מחלקת ה-Buy Side נשמרים לרוב בחשאיות.
Sell Side - המחלקה שמוציאה אנליזות למטרות יח"צ. ניתוחי מניות שמחלקה זו מפרסמת מועברים אל התקשורת ועל ניתוחים אלו מתבססים "יועצי ההשקעות" בבתי ההשקעות ובבנקים.
לימור גרובר הייתה מנהלת מחלקת Sell Side בפסגות, כלומר אחראית על פרסום ניתוחי מניות שמיועדים לציבור "הטיפש", תקשורת ויועצי השקעות. מחלקת יחסי הציבור של בית ההשקעות נדרשת לדחוף את המלצות אלו לתקשורת כעוד אפיק פרסום לבית ההשקעות.
הכישורים הנדרשים מאנליסט מניות הם היכרות עמוקה מאוד עם השוק שאותו הוא מנתח, יכולת מחשבה ביקורתית והיכולת להבין את הסיפור שעומד מאחורי המספרים. לעומת זאת הכישורים הנדרשים מאנשי מחלקת קשרי משקיעים הם יכולת נטוורקינג גבוהה, כישורי שיווק ומכירה והיכולת להסתיר את האמת שמאחורי המספרים.
בהתבסס על ניתוח המניות שלימור גרובר פירסמה, כנראה שהמסקנה של מנהלי כי"ל היא שהם מגייסים עובדת עם הכישורים הנדרשים מאנשי מחלקת קשרי משקיעים. 
ועם המסקנה הזו, שכל אחד יבחר מה ניתן להסיק על איכות ניתוחי השוק של גופי ההשקעות בישראל.

1 Off-Topic:

אם ההמלצות של האנליסטים נעשות בצורה ישרה והוגנת, מדוע נדרשים שני גופים שונים שיבצעו ניתוחי מניות? האם יתכן שההמלצות שמתפרסמות בתקשורת שונות מההמלצות שלא מתפרסמות? 

Off-Topic 2:

בראיונות קודמים שנעשו עם לימור גרובר, פורסם שהיא סיימה את התואר הראשון במכללה האקדמית של תל-אביב-יפו. בפרופיל הפייסבוק שלה מופיע שאת התואר הראשון היא למדה באוניברסיטת תל-אביב. מעניין היכן הטעות.

איך לבחור תא שירותים?

הבחירה השכיחה ביותר שאני נאלץ לבצע ביום עבודה היא לאיזה תא שירותים להיכנס. אם נצא מנקודת הנחה שאני מעדיף להיכנס לתא שהשתמשו בו פחות, מסתבר שזה נושא כלל לא פשוט.

אולי, לראשונה, לימודי הכלכלה יעזרו לי לעשות בחירה טובה? לפי מודל הוטלינג, מודל כלכלי לבחירת מיקום, רוב האנשים יעדיפו להיכנס לתא הראשון הקרוב ביותר אליהם. לפי מודלים לניהול השקעות, בשוק משוכלל שבו יש אינסוף קונים ומוכרים (אני מקווה שאצלנו במשרד אין אינסוף משתמשים לתאי השירותים) אין חשיבות לתא שתבחר, ולכן כדאי לבחור בצורה רנדומלית. חיפוש ברשת מוצא את מי שחושב שכדאי לבחור תמיד את התא השני או את התא משמאל.

ואם זה נשמע קצת מבלבל, אז כדאי אולי להקשיב לוורן באפט שאמר ש"גיוון זאת הגנה מבורות". ואם זה ממש מטריד, תמיד אפשר לעשות מחקר בין התאים. 

מי מרוויח מעליית מחירי הדיור?

המאבק בעליית מחירי הדיור הוא פופולארי. מי יכול שלא לתמוך במשפחות צעירות שרוצות להקים בית ולהוליד ילדים? כולם מתעסקים במחירי הדירות, הנושא מביא קולות (לפוליטיקאים), מוכר (עיתונים) ומעלה רייטינג (תוכניות החדשות).

אפשר היה לצפות לקונצנזוס שדיור בר-השגה הוא מטרה לאומית. זה היה נכון – כל עוד מחירי הדיור עלו בקצב גבוה. בימים האחרונים מתרבים הסימנים שהצעדים שנעשו ע"י הממשלה, הציבור ובנק ישראל הביאו לבלימת עליית מחירי הדיור ואולי אפילו לתחילת ירידת המחירים. באופן מפתיע הופיעו קולות שמזהירים מהנזק הצפוי שירידת מחירי הדיור עלולה לגרום.

מקבץ כתבות מהימים האחרונים:

אכזבה מצעדי שטייניץ: "הצעירים ייפגעו כי השכירות תזנק" (גלובס, 31/05/2011)

IBI: "האוצר ובנק ישראל עלולים להוביל לירידה חדה מהרצוי במחירי הדירות" (ביזפורטל, 06/06/2011)

דירות להשקעה והוזלת המחירים: האם יש קשר? (Ynet, 06/06/2011)

"בממשלה מתחרים על כותרות, הצעדים ידרדרו את הענף" (nrg, 09/06/2011)

"פישר פוגע בעיקר בקבלנים; פינוי 1,000 דירות לא ימוטט בנק, אבל ימוטט 1,000 משפחות במדינה" (גלובס 23/05/2011)

 כדאי להתחיל מהסוף – מחירי הדירות גבוהים. עליית מחירי הדיור הייתה מהירה ולא טבעית. עליית מחירי הדירות נגרמה בעיקר בגלל הורדת הריבית כניסיון של בנק ישראל להימנע מהמיתון העולמי.

(מקור: דה-מרקר)

ירידת מחירי הדיור תיטיב עם העניים ואנשי המעמד הבינוני- נמוך (עד עשירון חמישי-שישי, פרטים בהמשך) ותחזק את המשק הישראלי.

אבל קיימים בעלי אינטרסים שאינם מעוניינים בירידת מחירי הדיור- בנקים, קבלנים ובעלי הדירות.

בנקים – הריבית על המשכנתאות מהוות חלק משמעותי מהכנסות הבנקים, מחירי דיור גבוהים מחייבים את רוכשי הדירות לקחת משכנתאות גדולות מהבנקים. משכנתאות גבוהות (ותשלומי ריבית גבוהים) מובילות לרווחים גדולים. כמו כן, ירידת מחירי הדיור עלולה ליצור קשיים לבנקים. חלק משמעותי מהדירות שנרכשות מיועדות להשקעה, כאשר שכ"ד שמתקבל מהשוכר הוא שמממן את החזר המשכנתא החודשי, ירידת מחירי הדיור עלול לפגוע ביכולת החזר המשכנתא של הלווה. קושי נוסף - דירה שנרכשה באמצעות משכנתא משועבדת לבנק (בחלק היחסי מסכום המשכנתא שנותרה לתשלום) לפי שווי הוגן (שנעשה בשמרנות), ירידת מחירי הדירות עלולה להביא לירידת ערך הנכסים של הבנק בספרים.

או כמו שאמר בכיר במערכת הבנקאית "כל התערבות יוצרת אי ודאות וחוסר יציבות" (Ynet, 28/04/2011)

קבלנים – גם אם נניח שמחירי דיור גבוהים נובעים ממחירי קרקע גבוהים, אז אם הרווח הקבלני הוא בשיעור קבוע מעלות הדירה, מחירי דיור גבוהים מביאים לרווח גבוה. כלומר אם הרווח המקובל בקרב הקבלנים הוא 10% ממחיר הדירה, הרווח גדול יותר מדירה שנמכרת במחיר 2 מליון ש"ח, לעומת דירה שנמכרת במחיר 500,000 ש"ח.

במצב של שוק הדיור הישראלי (היעדר מידע מושלם - אין מחיר מחירון שכולם שהקבלנים והקונים מסכימים עליו), תפיסת המחיר נובעת משמועות ולא ממידע מוצק ולכן הקבלן ידרוש מחיר שהוא חושב שהצרכן יסכים לשלם (ללא קשר למחיר העבודה, הקרקע, חומרי הגלם וכו'). ככל שהתקשורת מפמפמת שמחירי הדיור עולים, קיימת הצדקה לקבלן לדרוש מחיר גבוה יותר. וללקוח שמתעקש לקבל הנחה, תמיד אפשר להגיד "אפילו בטלוויזיה אמרו שהמחירים עלו"

" בכירים בשוק הנדל"ן מבקרים את תוכנית האוצר לבלימת מחירי הדיור" (Ynet, 31/05/2011)

בעלי דירות - כל הזוגות רוצים שמחירי הדירות ירדו, עד היום שבו הם רוכשים דירה. מאותו רגע, ככל שמחיר הדירה עולה כך הזוג הופך להיות עשיר יותר. להחזיק נכס יקר זהו סמל סטטוס אבל גם סימן לעושר, שכן ניתן למכור את הדירה ולרכוש מוצר אחר (ירושה? דירה במקום טוב יותר?). מספר הדירות חדשות שנרכשו בשנת 2010 גבוה ב-30% ממספר הדירות שנרכשו ב-2008. ככל שיותר משפחות רכשו דירות, קיים ליותר משפחות תמריץ שמחירי הדירות ישארו גבוהים.

ניתן לצפות שאם המשך התמתנות מחירי הדיור יגבר הבאזז נגד ויותר כתבות המזהירות מהאסון (ירידת מחירי הדירות) המתקרב. צריך להזהר מלהסחף אחרי האינטרסים של בעלי עניין ולזכור ש"מי שמאמין – לא מפחד" (א. גולן)